1, ש"נ, סמי כֶּתֶף, בכנ' כְּתֵפִי, כְּתֵפָם, מ"ר כְּתֵפוֹת, סמי' כִּתְפוֹת, בכנ' כְּתֵפָיו, כְּתֵפֶיהָ, מ"ז *כְּתֵפַיִם, —  א) חלק הגוף בבע"ח שתחת הצואר מעבר מזה ומעבר מזה ומשם הזרועות יוצאות, Schulter; épaule; shoulder:  ונשא אהרן את שמותם לפני יי' על שתי כְתֵפָיו לזכרן (שמות כח יב).  כי עבדת הקדש עלהם בַּכָּתֵף ישאו (במד' ז ט).  ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזזות ויסעם עם הבריח וישם על כְּתֵפָיו ויעלם אל ראש ההר (שפט' יו ג).  וכידון נחשת בין כְּתֵפָיו ( ש"א יז ו).  ישאהו על כָּתֵף יסבלהו (ישע' מו ז).  והביאו בניך בחצן ובנתיך על כָּתֵף תנשאנה (שם מט כב).  בעלטה הוצאתי (את כלי הגולה) על כָּתֵף נשאתי לעיניהם (יחזק' יב ז).  בתפשם בך בכפך תרוץ ובקעת להם כל כָּתֵף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל מתנים (שם כט ז).  נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבדה גדולה אל צר כל ראש מקרח וכל כָּתֵף מרוטה (שם יח).  יען בצד וּבְכָתֵף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל הנחלות (שם לד כא).  אם הנפתי על יתום ידי וכו' כְּתֵפִי  משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר ( איוב לא כא-כב).  וישאו בני הלוים את ארון האלהים וכו' בִּכְתֵפָם במטות עליהם (דהי"א יה יה). —  ובתו"מ:  ואלו הם אבני כתף כל שאינה יכולה להנטל באחת יד דברי ר"מ ר' יוסי אומר אבני כתף כשמן כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף (שבי' ג ט).  המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו (שבת י ג).  וכל מי שאין לו מקום לתלות (את הפסח) ולהפשיט מקלות דקים חלקים היו שם ומניח על כתיפו ועל כתף חבירו ותולהו ומפשיט ר"א אומר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתיפו ותולה ומפשיט ( פסח' ה ט).  איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ( חגי' א א).  במדינה כהנים נושאין את ידיהם (בברכת כהנים) כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן (סוט' ז ו).  לובש אדם שתי חלוקות זו על גבי זו וכו' ובלבד שיתן את המשיחה ויקשור בה בין כתיפיו ( תוספתא כלא' ה יה).  מי שהיו מימיו על כתיפו הרי זה קורא את שמע ומתפלל (ירוש' ברכ' ב ה.).  ונותן את הסל על כתיפו ונוטל את העלי בידו וכו' ומביא עצים ועושה אותן כמין שלבים וכו' ונותנן על כתפיו (שם תענ' ד סח:).  כלתו של ר' ישמעאל מיאנה ובנה על כתיפה (שם יבמ' יג יג ג).  נתן (ר"ח בן דוסא) עקבו ע"פ החור (של הערוד) יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש (בבלי ברכ' לג.).  ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה (יומ' לה:).  שאם היה חולה מרכיבו על כתיפו ( שם סו:).  שאפילו בנה מורכב לה על כתפה ממאנת והולכת לה ( יבמ' ק:).  הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן תפלה (ב"מ קה:).  אמר ר"ש בר נחמן רכוב הייתי על כתיפו של זקיני ועולה מעירו לכפר חנן וכו' (מד"ר בראש' ט).  כזה שהוא טוען צלובו בכתפו (שם נו).  היה לו (ליהודה) להוליכו (את יוסף) על כתיפו אצל אביו (שם פה).  אבא שאול ארוך בדורו היה ור' טרפון מגיע לכתפו היה (שם במד' ט).  אבא תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה וחבילתו מונחת לו על כתפו (שם קהל', לך אכול).  למלך שעשה חופה לבתו ואמר אדם אחד מגדולי המלך נאה לה לבת המלך וכו' להרכיבה על כתפים להראות את יפיה (פסיק' רבתי כ). —  ואמר המשורר:  ומהללו כירח בהלו ומעללו כמו פלג בצמא, והמעלָה עלי כתפו צרורה והמשרה עלי שכמו חתומה (יוסף בן חסדאי לר"ש הנגיד, הלצבי חן). —  *תבואה מגיעה לִכְתֵפַיִם, שכבר בשלה כמעט ואינה צריכה לקרקע אלא עוד זמן מועט:  כאן (שבע"ח אינו גובה משבח השדה) בשבח המגיע לכתפים2 כאן (שגובה גם מהשבח) בשבח שאין מגיע לכתפים. (ב"מ קי:).  (שאל רבא) שבח ששבחו נכסים מאליהם מהו (אם יחלקו היורשים או אין) בשבח המגיע לכתפים (אין מקום לשאלה כי זה דומה כמו) נפלו לו נכסים ממקום אחר (השאלה היא) בשבח שאינו מגיע לכתפים3 (ב"ב קלה:).  השביח השתות מאליו ואח"כ מת לוי אם שבח מגיע לכתפים הוא כגון ענבים שהגיעו להבצר הרי השבח הזה כנכסים שנפלו מאחרים ויחלקו בהן (רמב"ם, נחל' ד ח). —  ושל הבהמה:  ישאו על כֶּתֶף עורים חיליהם ועל דבשת גמלים אוצרותם (ישע' ל ו). —  ולאכילה:  אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וְכָתֵף מבחר עצמים מלא (יחזק' כד ד). —  ומליצה, נתן כָּתֵף סֹרָרֶת, מאן להכנע, לעשות מה שמצוים לו:  ומאנו להקשיב ויתנו כָתֵף סררת ואזניהם הכבידו משמוע (זכר' ז יא).  ותעד בהם להשיבם אל תורתך והמה הזידו ולא שמעו למצותיך וכו' ויתנו כָתֵף סוררת וערפם הקשו ולא שמעו (נחמ' ט כט). —  *חלץ כְּתֵפוֹ, לסימן אבֵלוּת, עי' א. חָלַץ, והוסיפה:  על אביו ועל אמו חולץ כתיפו ומוציא זרועו מן החלוק עד שיתגלה כתיפו וזרועו (רמב"ם, אבל ח ג). —  בין כְּתֵפָיו נכנס עם פלוני:  כיוון (פנחס) את הרומח כנגד הקיבה שלה כדי שתהא זכרותו נראית מתוך קיבה שלה מפני הנוקרנים שלא יהו אומר' אף הוא בין כתפיו נכנס עמהן ועשה את צרכיו (ירוש' סנה' י כח ד). —  ב) בהשאלה, בבגד, החלק שיכסה את הכתף:  שתי כְתֵפֹת חברת יהיה לו אל שני קצתיו (שמות כח ז).  כְּתֵפֹת עשו לו (להאפוד) חברת (שם לט ד).  ושמת את שתי האבנים על כִּתְפֹת האפד (שם כח יב).  ויתנם על שתי כִתְפֹת האפד מלמטה (שם לט יט). —  ג) בחצר, בבית, וכדומה, קצהו:  וחמש עשרה אמה קלעים לַכָּתֵף (של חצר האהל) וכו' וְלַכָּתֵף השנית חמש עשרה קלעים (שמות כז יד-יה).  פתח הצלע התיכנה אל כֶּתֶף הבית הימנית (מ"א ו ח).  ויתן את המכנות חמש על כֶּתֶף הבית מימין במקור נדפס "ממין". וחמש על כֶּתֶף הבית משמאלו ואת הים נתן מִכֶּתֶף הבית הימנית קדמה ממול נגב (שם ז לט).  ויעמדו הרצים איש וכליו בידו מִכֶּתֶף הבית הימנית עד כֶּתֶף הבית השמאלית (מ"ב יא יא).  ותמרים מפו ומפו אל כִּתְפוֹת האולם (יחזק' מא כו). —  ואמר המשורר:  לרגל אמרך תשאך עש על גבה וסהר על כתפו, ובגללו תהי יורד לשחת ומחדרי שאול תשבון כתפו (רמב"ע, תרשיש י). —  ד)  בכֵלים, קצוות בולטות:  וסרני נחשת וארבעה פעמתיו כְּתֵפֹת להם מתחת לכיר הַכְּתֵפוֹת יצקות (מ"א ז ל).  וארבע כְּתֵפוֹת אל ארבע פנות המכנה האחת מן המכנה כְּתֵפֶיהָ (שם לד). —  ובתו"מ:  צלוחית שאוגנה מעוך לתוכה וכתפותיה גבוהים וכן לגין שאוגנו מעוך לתוכו וכתפותיו גבוהין אין לו טהרה עולמית  (תוספתא מקוא' ו כב). —  ה)  בפֶתח, כִּתְפוֹת הפתח, השער, חלק הכתל הסמוך להפתח:  ורחב הפתח עשר אמות וְכִתְפוֹת הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו (יחזק' מא ב).  והרצפה אל כֶּתֶף השערים לעמת ארך השערים (שם מ יח).  ואל הַכָּתֵף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שנים שלחנות ואל הַכָּתֵף האחרת אשר לאלם השער שנים שלחנות ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לְכֶתֶף השער (שם מ-מא).  ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר הפנימי אשר אל כֶּתֶף שער הצפון ופניהם דרך הדרום אחד אל כֶּתֶף שער הקדים (שם מד).  ויביאני במבוא אשר על כֶּתֶף השער (שם מו יט). —   ו) בכתיבת הארצות, כֶּתֶף הארץ, כֶּתֶף הים, וכדומה, הצד הקיצוני:  וירד הגבל ומחה על כֶּתֶף ים כנרת קדמה (במד' לד יא).  ועלה הגבל גי בן הנם אל כֶּתֶף היבוסי מנגב (יהוש' יה ח).  ונסב הגבול מבעלה ימה אל הר שעיר ועבר אל כֶּתֶף הר יערים מצפונה וכו' ויצא הגבול אל כֶּתֶף עקרון צפונה (שם י-יא).  ועלה הגבול אל כֶּתֶף יריחו מצפון וכו' ועבר משם הגבול לוזה אל כֵּתֶף לוזה נגבה (שם יח יב-יג).  וירד (הגבול) גי הנם אל כֶּתֶף היבוסי נגבה וכו' ועבר אל כֶתֶף מול הערבה צפונה וירד הערבתה ועבר הגבול אל כֶּתֶף בית חגלה צפונה (שם יו-יט).  ועפו בְּכָתֵף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם (ישע' יא יד).  לכן הנני פתח את כֶּתֶף מואב מהערים מעריו מקצהו (יחזק' כה ט). —  ז) *בשריגי הגפנים, הענבים המחֻברים להשריג בפסיגים דקים:  איזהו עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף אם יש לה כתף או נטף של בעל הבית ( פאה ז ד).  איזהו כתף פסיגין המחוברות בשדרה זו על גבי זו ( תוספתא שם ג י). —  *הם כָּתֶף אחת, כמו איש אחד, בלב אחד:  נעשו ישראל כתף אחת במצרים (פסיק' דר"כ, שמעו).  בעוה"ז היו האומות והבריות חולקין על הקב""ה אבל לעוה"ב כולן שוין כתף אחת לעבדו (תנחומא נח כח).

אַצִּילָה. —  *בית השחי. —  *כַּתִּף. —  *כִּתֵּף. —  שכם.