*, ש"ז, מ"ר כַּתָּפִים, — מי שנושא דבר על כתפו, Träger; porteur; porter : עור הכתן עור הכתף עור הרופא (כלים כו ה).  אונקלין של כתפין (שם יב ב).  כתף אע"פ שמשאו על כתיפו הרי זה קורא (תוספתא ברכ' ב ז).  מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין וכו' שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו ואעפ"י שמעלה שכר כתף למעות ואינו חושש משום רבית (שם ב"מ ה ו).  נמסר (המת) לרבים אוכל בשר ושותה יין נמסר לכתפים כמי שנמסר לרבים (ירוש' ברכ' ג ו.).  הכתפים אסורין בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד מהם ונמצא מתעכב מן המצוה (שם:).  א"ר פנחס (בא מעשה לפני) ר' ירמיה ועשה שליח עד וחייבו שבועה על ידי הכתף (שם קדוש' ב סב.).  החמרים והכתפים וכל העושין בשביעית שכרן שביעית (שם ע"ז ה מד ג).  החמר שמסר לכתף הכתף חייב הכתף שמסר לבנאי הבנאי חייב (ב"מ קיח:).