א. 1, — קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', כִּתֵּר, כִּתְּרוּ, — א) כִּתְּרוּ את האויב, הקיפוהו מכל צד, umgeben; investir; invest: כִּתְּרוּ (ישראל) את בנימן הרדיפהו הדריכהו (שפט' כ מג).  סבבוני פרים רבים אבירי בשן כִּתְּרוּנִי (תהל' כב יג). — ב) כִּתֵּר לו, המתין: ויסף אליהוא ויאמר כַּתַּר לי זעיר ואחוך (איוב לו א=ב). — ואמר המשורר: כתר מעט מות וידיך אסוף מה תערוץ דלים ביד נסכרו (רשב"ג, בימי יקותיאל).  אלו יצו תבל להמוט אזי תהיה ממהרת וחשה, ולו צוה עלי שמש לכתר אזי לא היתה לרוץ מחישה (הוא, הצפור).  — ג) שם עליו כֶּתֶר: ישועה צמחה לנצורי כבבת, כתרת כליל לנפש משיבת (ר"י טוב ענם, אלהים בצעדך).  כבדם וענדם וכתרם, ומעץ הגן הזהירם (ר"י הלוי, אבאר קצת).

— הִִפע', * הִִכְְתִּיר, הִכְתּירוֹ, — שׂם עליו כתר, ובמליצה, הִכְתִּיר את פלוני, נתן עליו כתר, של חכמה וכדומה: נתיעץ במכתיר (ערוב' נג:). — והִכְתִּיר בקדושה וכדומה: בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב"ה שלש קדושות (מד"ר ויקר' כד).

— הָפע', * הָכְתַּר, הוכתר, מוכתר, — ששמו עליו כתר, ובהשאלה: מרדכי מוכתר בנימוסו היה (מגי' יב:). — ובסהמ"א: שנותן (הנשיא) רשות לסמוך ולקרותו רבי ומאז והלאה הוא כשר להיות מוכתר ליקרא רבי (רש"י ערוב' נג:). — ואמר הפיטן: תת קדושה למקרה אוירים, המושגב ומוכתר בכתרי כתרים (רשב"י, א' שבוע', ועתה בנים).  ביום חשבון תסתרו, וכתר עמךנדבות בו תוכתרו (סדור תימנ' ליוה"כ, עם יי').

— קל, °כָּתַר, ופָעו' °כְּתוּר, כְּתוּרִים, — מוקף מכל צד: יאגדו ממרחק כל קרואיה, כתורים למכון הר ציון ועל מקראיה (ר"א קליר, ב' סוכ', אווי סכת דוד).