*, — קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', *כִּתֵּף, —  א) נשא על כתפו:  כיתף עמו חבית בחבית ירוש' ע"ז ה מד ג.  מעשה בטביתה שפחתו של ר"ג שהיתה מכתפת יינות לנסכין והיתה בודקת על כל חבית וחבית שם נדה ב מט ד. היה טעון אוכלים ומשקין וכו' עמד לפוש פטור לכתף חייב שבת ה:. עמוד ברשות היחיד גבוה י' ורחב ד' אסור לכתף עליו שם ט..  עמוד תשעה ברה"ר ורבים מכתפין עליו וזרק ונח על גביו ערוב' לג.  היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון נשברה חבית בקורה פטור ואם עמד בעל קורה חייב וכו' כשעמד לפוש אבל עמד לכתף פטור ב"ק לא.. — ב) ° הגביה את כתפיו:  הרואה לבנה בחדושה מברך וכו' וצריך לברך מעומד ולכתף כשהוא מברך אבן ירחי, המנהיג, הלל מד.

—  קל, *כָּתַף1, —  שם על כתפו, כָּתוּף בדבר, עמוס על כתפו בדבר:  אלו שבע מצות שהן כתופין בהם מדר תהל' ב.