1, ש"ז, מ"ר לְגָאִים, סמי' לִגְאֵי, — חרוף וגדוף ולעג ולצנות, Spötterei, Neckerei; agacerie, moquerie; sneering, scoffing : חננו יי' חננו כי רב שבענו בוז רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לִגְאֵי2 יונים (תהל' קכג ג-ד).
1 סגול לפני א, כמו גֹמֶא, ועי' הערה לקמן.
2 כך הקרי לפי המסורה: כתיב חד וקרינן תרי, ע"כ, וזו אחת מחמש עשרה המלים הכתובות מלה אחת וצריך לקרא שתי מלים. ומסורה זו מקוימת בפרוש במסכת סופרים ז ג: אלו כותבין דבר אחד וקוראין שנים בא גד אש דת וכו' לגאיונים וכו'. והנה כבר הבאתי בערך גַאֲיוֹן דעת המקימים את הכתיב ומחליטים שזו מלה אחת, וזו דעת גדולי הקדמונ' שלנו וגם דעת החדשים, עי' לקמן בהערה לערך לִגְאֵיוֹן , ואעפי"כ אין לדחות מסורה זו, ובפרט שהיא מקוימת בפרוש במסכ' סופרים, ועל כרחנו עלינו לאמר כי לפחות בעלי המסורה, שהם מסרו לנו את המקרא בצורתו המקובלה, הם קראו כאן שתי מלים לִגְאֵי יוֹנִים, וקריאתם מספקת לתת למלה זו זכות קיום, לפחות בתור מלה של בעלי המסורה, אפילו אם יתברר לנו בודאות גמורה בלי שום ספק שיש כאן מלה אחת ולא שתים. ומסכימים לקריאה זו עוד שנים מרבי הלשון שלנו, והם דונש בן לברט ורש"י. ר' אדונים אמר: לפי שלגאי יונים שתי תיבות נפרדות (תשו' על רסע"ג, סי' יב). ורש"י בפרושו להושע הביא את המסורה כתיב חד וקרינן תרי. אך אם אין ספק בדבר שבעלי המסורה קראו כאן שתי מלים, הנה יש לפקפק איזו משמ' שמעו בעלי המסורה בשתי מלים הללו, כי מבעלי המסורה בעצמם לא נשאר לנו שום רמז על זה, ור' אדונים ורש"י המסכימים עם בעלי המסורה בחלוק המלה לשתים נתחלפו בפרושיהם לשתי המלים. דונש בן לברט אמר שם וז"ל: גאי מן גאה ויונים מן לא תונו ופתרונו כי הרבה שבעה נפשנו מלעג השאננים ומבוז הגאים היונים כמו חרב היונה לשון אונאה. ע"כ. ורש"י פרש: שבזו את גיא היונים היא ירושלם. ע"כ. ונראה מזה שרש"י קרא לא לגאי אלא לְגֵא. ולפרושו של דונש לפי דעת בעלי המסורה הסכים גם רד"ק: ובא הקרי בשתי מלות להוסיף בו ענין כי גאי הוא גאים ויונים מענין העיר היונה. וכך מפרשים גם החדשים את הקרי של המסורה. עכ"פ, גם דונש גם רש"י ראו בהלמד שבראש התבה הראשונה אות שמושית, וזו דעת גם רוב המחזיקים בהכתיב ורואים כאן מלה אחת. וזה נאות לפי פרוש רש"י שהכונה בהבוז לגא יונים היא שהם בזו את ירושלם, אלא שעצם פרושו של רש"י אינו אלא בדרך דרש ולא לפי פשוטו של מקרא. אבל לפי פרושו של דונש ורד"ק והחדשים, שהכונה היא הבוז שבזו הגאים, שמוש הלמד של לגאי הוא קצת קשה, כי כאן צריך לפי הענין לא יחס שאליו כ"א יחס שממנו, כמו לעג השאננים, של השאננים. ועוד קשה הנקוד גְאֵי שהיה צ"ל לפי הדקדוק גֵאֵי, וכבר העירו ע"ז רד"ק והחדשים בעצמם. ולכן נראה, כי הלמד של המלה לגאיונים אינה שמושית אלא שרשית, וכבר החליט כך רסע"ג, עי' הערה לערך לגאיון, וזה שרש לגא דומה לשרש לעג, ומשמ' היא חרף וגדף ולגלג וכדומ', ולפי קריאת בעלי המסורה לִגְאֵי יוֹנִים, לגאי הוא סמיכ' רבים מן לֵגֶא. ויש בערב' שרש דומה ללגא במשמ' של לעג וחרוף, הוא לע'י لغى,שהוא משמש גם במשמ' הנזכרה, והפעל לאע'ה لاغه התלוצץ בו והתקלס בו, וכלמה לאע'יה كلمه لاغيه פרשו המלונים הערבים קביח'ה ופח'שה, ר"ל רעה ומגונה. — ועי' עוד בהערה לערך לגאיון.