1, ש"ז, מ"ר לְגַבִּים, סמי' לְגַבֵּי, — כמו רָגָב, לְגַבֵּי חֹמֶר, רגבי חֹמר: זכרניכם משלי אפר לְגַבֵּי2 חמר גביכם (איוב יג יב).
1 משק' זְמַן, מְעַט, אך אין חכמי הלשון העברית מודים במציאות מלה זו ועי' הערה לקמן.
2 ראו הקדמונים ורוב החדשים במלה זו את המלה גב עם ל השמוש. אבל, כבר הרגישו קצת החדשים בקושי הלשון, שלפי הענין אין כאן מקום ליחס שאליו, והיה צריך, לפי ההקבלה עם משלי, גַּבֵּי בלי ל. אבל, גם עצם המלה גַּבֵּי מן גַּב כאן אינה במקומה, לפי כונת הכתוב שנתבארה בערך גב ובערך זכרון. ולכן יש לחשב כי הלמד של לְגַבֵּי אינה שמושית אלא שרשית, ולפי הענין היא נרדפת עם רגבים. ואולי הנקוד האמתי הוא לא לְגַבֵּי אלא לִגְבֵי, כמו רִגְבֵי, אבל, גם לְגַבֵּי אפשרי לפי הדקדוק ויש חבר לצורה זו במשק' זמן ומעט, ולכן נוכל להניח הנקוד בלי שום שנוי, ואעפי"כ לפרש המלה במשמ' החדשה היותר נאותה לפי הענין. ואפשר שבחר הכותב כאן בהצורה לְגַב לְגַבֵּי כדי שיהיה לשון נופל על לשון.