ש"נ, בכנ' לֵדָתוֹ, לֵדָתְךָ1, לידתו, לידתך, מ"ר לֵדות בנפרד ובסמיכות2, — א) מקור מן ילד, עי' שם. — ב) שה"פ מן יָלַד: אפרים כעוף יתעופף כבודם מִלֵּדָה ומבטן ומהריון (הוש' ט יא). — ובתו"מ: ויום הלידה ויום המיתה (ע"ז א ג). על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר (שבת ב ו), ר"ל בשעה שהן יולדות. הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה (יבמ' יא ב). אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי כך בשעת מיתתו יהא נקי (ירוש' ברכ' ב ד ד), ר"ל שהוא נולד. הכרת העובר לחדשים שלימין ולידתו לחדשים מקוטעין (שם נדה א מט:). הרי הוא אומר בנים אשר יולדו להם דור שלישי הכתוב תלאן בלידה (יבמ' עז:). זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים (סוט' יב.). מקיש לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער (שם). — ומ"ר: א"ר יוחנן הלידה הזאת ככל הלידות שבתורה מה הלידות שבתורה עד שיצא ראשו ורובו וזו עד שיצא ראשו ורובו (ירוש' נדה ג נ ג).
1 כך רד"ק בפרוש: אבל בלֵדָה נהגו בקריאתו מנהג צֵאָה לקיים הצירי לֵדָתוֹ לֵדָתְךָ ואולי נהגו כן מפני שהלמד והדלת ממוצא אחד שלא לחטוף האחת על חברתה (מכלול, שדה"ש).
2 כך רד"ק שם : ובסמוך בשוא שְׁנוֹת חֲמוֹת עֲדוֹת אבל דֵעוֹת צֵאוֹת לא ישתנו וכן לֵדוֹת.