1, ש"ז, מ"ר לְהָבִים, סמי' לַהֲבֵי, — א) כעין לשון אש דולקת, Flamme : ויהי בעלות הַלַּהַב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יי' בְּלַהַב המזבח שפט' יג כ. סופה וסערה וְלַהַב אש אוכלה ישע' כט ו.  כקול לַהַב אש אכלה יוא' ב ה.  נפשו גחלים תלהט וְלַהַב מפיו יצא איוב מא יג.  כי הנה יי' באש יבוא וכסופה מרכבתיו להשיב בחמה אפו וגערתו בְּלַהֲבֵי אש ישע' סו יה. — ובמדר': וכשהייתי בן ג' חדשים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש מד"ר דבר' יא. — ואמר הפיטן: מלך עליון קדושיו להב, קורא מי רהב, קרוב לקוראיו באהב מוס' א ר"ה, מלך עליון.  זהרי גו מחוץ ומגו יקודי להבי רשפים, חקוקי הוד בלב ומאד תהלתך מטיפים שבת א' אח"פ, ארוגי עוז.  קנינך שנאה ואהב וכסף וזהב באונך, וזרם ולהב ושפלות ורהב בגאונך יצחק אבן גיאת, קניניך.  כלה כעסו והצית להבו, ובתכלית ששה מאורי אור כבו, כי לא ענה מלבו ר"א קליר, קנות, איכה אשפתו.  תהלה לכל, ןלא יכול, מאור נוגה בשלהבו, אשר ברכו, לפי ערכו, להעלות נר בלהבו אפר' בר"י, שבת ב חנכה, אשר יצר.  מלך עליון סתרו עבים, סביביו להבים, רכובו כרובים, משרתיו שביבים רשב"י, א' ר"ה, מלך עליון.  אמור לנדוד וירף מקרביו, ואל ישליט עלי נפש רגזיו, ומוקד אהבה ישקיט להביו, ואולי יתנו פוגה מחזיו ר"י הלוי, נאם אסף.  הקדמת ארבעה הוגי דת תושיה, דניאל חנניה מישאל ועזריה, זה נצל מאריות ואלה מלהביהם סליח' תענ' אסתר, אגגי בהעמקו. — והמשורר: ואש מות אכלתם ותמו כמו עצים בתנור חם וכירה, כאלו צוררי כלם בעפר חשש להב בקרב המדורה ר"ש הנגיד, אלוה עז.  המון עם זהר לחנות בטהר סביב סין ההר חמד אלהים, ומתוך להבים הנחיל אהובים לוחות כתובים באצבע אלהים ר"י הלוי, יום בקול המולה.  וכאשר באנו אל השוק מצאנו צלי אש תאוה לעינים, יושב בין תנור וכירים, וכו' ולשון הלהב בשל נתחיו, ורתח רתחיו ר"י חריזי, תחכמ' כא. — פְּנֵי לְהָבִים, פנים אדֻמים ממורא ובהלה: ונבהלו צירים וחבלים יאחזון כיולדה יחילון איש אל רעהו יתמהו פני לְהָבִים פניהם ישע' יג ח. — °הנצב אחר הלַהַב, העומד אצל להב האש, ר"ל המבשל: וסביבנו משרתים חמודים, במנורות לפנינו עומדים, להביא כל מאכל נעים ונאהב, וכל אחד מהם ממהר ואתו כלי מצהב, המשקה בידו כוס זהב, ויבא גם הנצב אחר הלהב2, ובידיו גדיים תלויים, וזרועו יקבץ טלאים רכים ונאים ר"י חריזי, תחכמ' ג.  — ובהשאלה, עֹז חֹם הרגש, האהבה וכדומ': צבי פניו פנינים קודחים אש וגביע בידו זיק מאזר, באור זה נשקו רשפי להבי ואור זה את לבבי גיל מאזר רמב"ע, תרשיש ב.  וישלח השכל את ידו ויגע אל פי, וקדח להבי רשפי ר"י חריזי, הקד' תחכמ'. — ותשוקה עזה לדבר מהדברים: ועתה בני הנצלו ואל תעצלו, והנזרו והזהרו והטהרו, והתנגשו והתקדשו, והבעירו בקרבים, להבים, והקירו מסלעי הצלעות, דמעות, והעירו עם הלבבות, קרבות שם ב. — ולהב השיר וכדומה, עז מליצתו: ואם אקדח יקוד השיר במזרח ילהט שוכני מערב להבי, ואכניע מתי שכל ואקרע סגור לבם ואוכלם שם כלביא שם ט. — °בעלת הַלַּהַב, צורה מצורות המזלות: הד' (הצורה) בעלת הלהב וכוכביה י"א ראב"ע, ראש' חכמה א. — ב) ברק אור הנוצץ מדבר ממֹרט כמו מברזל הממֹרט של חרב וכדומה: פרש מעלה וְלַהַב חרב וברק חנית נחו' ג ג. — ועצם הברזל החד הממֹרק וממֹרט ומבריק, Klinge; lame; blade: ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו ויבא גם הנצב אחר הַלַּהַב ויסגר החלב בעד הַלַּהַב כי לא שלף החרב מבטנו שפט' ג כא-כב.  עליו תרנה אשפה לַהַב חנית וכידון איוב לט כג. — ואמר המשורר: וכוכבי רום כלהבי החניתות והסהר כסוחרה וצנה ר"י הלוי, צבית חן.  ומי הוא זה אשר יעמוד לפני ומי הוא אשר יסבול להבי, והשטן אשר יעמד ירופף לנצבי ויגיע אליו להבי רס"ע אבן דנאן, בסוף השרשים שלו. — ובהשאלה °לנצוץ כוסות היין: ואל תתאו חמר, זמן ארוך נשמר, וריחו לא נמר, כשוקט בשמרים, שתותו לרהב, בכוסות הזהב, ולראות לו להב, בכוסות ספירים דונש, דעה לבי.