1, — מלת הגוף לנסתר במשמ' יחס שאליו, בכל השמושים של לְ: אמר לוֹ, נתן לוֹ. — *ותתוסף לוֹ לפני לְ לחזק היחס, אמר לוֹ לִפְלוֹנִי, נתן לוֹ לִפלוני, וכדומ': דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בטבלא ובכותל בעלייתו (ר"ה ב ח). שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן וכו' ואין עומדים לו לאדם בשעת דוחקו (אבות ב ג). אמר ר"א אמרתי לו למאיר היאך נמצא זכות לעבד זה שלא בפניו (תוספתא גיט' א ה). שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו (שבת קיט:). שפופרת היתה לו לר"ג שהיה מביט וצופה בה אלפים אמה (ערוב' מג:). יש לו בן לאותו צדיק (ב"מ פה.). א"ר יצחק אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד (ע"ז ג:). אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו (סוט' ב.). התחילו הכל צווחין ואומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו (פסיק' דר"כ, ולקחתם לכם). — ומצוי בסהמ"א: ואמרנו לו לפלוני הלוה פרע שטר חוב זה שעליך (השטר' לר"י ברצלוני א). וכתבנו לו לפלוני המלוה זה שטר הורדה (שם). — *בא לוֹ, הלך לוֹ, ישב לוֹ: המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור לאחריו ובא לו לפניו חייב (שבת י ד). הלך לו למדינת הים (כתוב' ט ח). בא לו לכתוב את המגילה (סוט' ב ג). ישב לו בתוך ביתו (הור' א ב), ועי' ערך לְ. — °לוֹ ועָלָיו, לזכותו ולחובו, לטובתו ולרעתו: יש על המשכיל מארח המוסר ומדרך האמונה בשמעו נכוחה שיודה עליה הן לו הן עליו זאת תפארת נדיבים והיא תהלתם (אגר' מנחם ב"ס לחסדאי). ויש על האדם מאורח מוסר שיודה על האמת הן לו הן עליו (הקד' תשו' תלמידי מנח'). — *שֶׁלּוֹ, עי' ערך שֶׁ.