1, — מלת הטעם, — יורה הרצון והתשוקה של האדם בזמן העתיד והעבר: ויאמר אברהם אל האלהים לוּ ישמעאל יחיה לפניך בראש' יז יח.  וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמר אלהם כל העדה לוּ מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לוּ מתנו ולמה יי' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב במד' יד ב-ג.  וירב העם עם משה ויאמרו וְלוּ גוענו בגוע אחינו לפני יי' ולמה הבאתם את קהל יי' אל המדבר הזה למות שם שם כ ג-ד.  כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה לוּ חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם איכה ירדף אחד אלף דבר' לב כח-ל.  ויאמר יהושע אהה אדני יי' למה העברת העביר את העם הזה את הירדן לתת אתנו ביד האמרי להאבידנו וְלוּ הואלנו ונשב בעבר הירדן יהוש' ז ז. —  ואחרי אִם וצווי אחרי לוּ: אך אם אתה לוּ שמעני נתתי כסף השדה בראש' כג יג . — וקצת במשמ' הסכמה: ויאמר לבן הן לוּ יהי כדברך בראש' ל לד.  ב) מלת התנאי, להגיד כי רק באופן זה היה יכול להיות מה שנאמר אח"כ או לפניו, ותבא עם עבר בינוני ועתיד: חי יי' לוּ החיתם אותם לא הרגתי אתכם שפט' ח יט.  ותאמר לו אשתו לוּ חפץ יי' להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה שם יג כג.  ויאמר האיש אל יואב וְלוּ2 אנכי שקל על כפי אלף כסף לא אשלח ידי אל בן המלך ש"ב יח יב .  לוּ איש הלך רוח ושקר כזב אטף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה מיכ' ב יא.  לוּ חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה יחזק' יד יה.  לוּ עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע תהל' פא יד-יה .  גם אנכי ככם אדברה לוּ יש נפשכם תחת נפשי איוב יו ד. — ועם כי עתה, כי אז, בתשובת התנאי: לוּ יש חרב בידי כי עתה הרגתיך במד' כב כט.  כי ידעתי היום כי לוּ3 אבשלום חי וכלנו היום מתים כי אז ישר בעיניך ש"ב יט ז.  לוּ שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד כי עתה מחול ימים יכבד איוב ו א-ג.