*, ש"נ, מ"ר לְוִיּוֹת, — א) אשת לֵוִי או בת לֵוִי: המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה לויה והרי היא כהנת (קדוש' ג ה). כהנת לויה וישראלית שנישאו לכהן וללוי ולישראל (שם יב). א"ר ירמיה לויה שזינתה אוכלת במעשר (ירוש' יבמ' י י ד). — ב) מעמד הַלֵּוִי ומשרתו: בן לוי שקיבל עליו כל עבודת לויה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו (תוספתא דמאי ב ז). זקני כהונה ולויה (עומדים) למטה (מהר עיבל) והשאר למעלה (שם סוט' ח ט). נשים ועבדים אינן חולקין על הגורן אבל נותנין להן מתנות כהונה ולוייה מתוך הבית (ירוש' יבמ' יא יב.). משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה (מגי' ג.). זה נוטל כהונה ונותן לויה וזה נוטל לויה ונותן כהונה (מד"ר שמות ה). ששה הם שנבחרו כהונה לויה ישראל מלכות בית דוד ירושלם בית המקדש (שם במד' ג).