*, ש"נ, סמי' לְוָיַת1, — א) פעולת מי שמלוה אדם בדרכו והאנשים המלוים, Geleit, Begleitung; accompagnement; escort : שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה (סוט' ט ו).  המהלך בדרך ואין עמו לוייה יעסוק בתורה (ערוב' נד.).  ר"מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור (סוט' מו:).  ואין שלוח האמור כאן (בפסוק ויהי בשלח פרעה) אלא לויה שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם (מד"ר שמות כ). — *בֶּן לְוָיָה, מי שהולך בחבורה עם איש אחר, מי שמלוה את חברו: (אמר לו ר' פנחס בן יאיר להנהר שיחלק מימיו ויתן לעבֹר גם להערבי כמו להיהודי כדי שלא יאמר הערבי וכי) כך עושים לבני לויה (חול' ז.). — ובסהמ"א: ושני כבודות גדולות נושאות בר ומזון אשר הלכו כמו כן בדרך ההוא נפלו עם הלויה ההולכת אחריה בידי הקוזקים (מא"ג, הצרפתי' ברוסיה). — ובפרט לְוָיַת המת: אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים וכו' והכנסת אורחים ובקור חולים והכנסת כלה ולוית2 המת ועיון תפלה (תפלת השחר).  הלוית המת ובטול תורה ללויתו (רא"ש, בשו"ע יו"ד, סי' שסא). — ואמר המשורר: לפי שכלו יהלל איש ומפעליו בפרהסיא, ותורתו תהי עמו לצרה לו וללויה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה).  אחרי המטה האלמן ינוע, אבל וחפוי ראש ובגדו קרוע, וכו' ובעוד מעבר מזה הלויה עוברת, באה מעבר מזה לויה אחרת, וכו' בפגוש הלויות אשה אחותה, לחלוק כבוד לנפש הנקברת, כי כן דבר המלך לצבא המשמרת, לתת כבוד ויקר לכל נפש במותה (יל"ג, שני יוסף בן שמעון). — ב) *לִוְיָתוֹ של אדם, אשתו: כאיש המעורה בלוייה שלו (יומ' נד:).