*, ש"נ, מ"ר לִינוֹת, — שה"פ מן לִין: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר וכו' לן נותנים לו פרנסת לינה (פאה ח ז). שנתרשל (משה) בלינה קודם המילה לכך בקש המקום להרגו (מכי' יתרו א). למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אמר אצלי הוא שורה וכו' אמר (המלך) ראיתם בני הקטן שעומד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם ולינתי אצלו (ספרי דבר' שנב). השוכר את החמור לרכוב עליו וכו' חמר נותן עליה שעורים ותבן ומזונותיו עד שמגיע ללינה (תוספתא ב"מ ו יא). מה בין לינה מה בין שביתה אדם מגלגל בלינה ואין אדם מגלגל בשביתה בכל מקום אדם לן ואין אדם שובת בכל מקום (ירוש' מעשר' ב מט ד). אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה (חול' צא:). ויבא משה בתוך הענן וכו' שלן שם לינות הרבה (מד"ר במד' יב). — ודברים לא בע"ח: שאין הלינה פוסלת בידים (ירוש' יומ' ב לט ג). אין הלינה פוסלת בכיור (שם). מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה (שם סוכ' ד נד ד). מי סוטה נפסלין בלינה (שם סוט' ב יח.).