1, ש"נ, — א) שֵׁם שִׁדָּה נקבה, שֹׁכנת במדברות ויש לה כנפים ומעֹפפת בלילות ואחזת בני אדם ובפרט ילדים: Lilit, ועלתה ארמנתיה סירים קמוש וחוח במבצריה והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא אך שם הרגיעה לִילִית ומצאה לה מנוח ישע' לד יג-יד). — ובתו"מ: אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית (אגר' אחוז, ר"י דלמדיגו).  מגדלת שער כלילית ויושבת ומשתנת מים כבהמה (ערוב' ק:).  מעשה בסימוני באחת שהפילה דמות לילית ובא מעשה לפני חכמים ואמרו ולד הוא אלא שיש לו כנפים (נדה כד:). — ומ"ר * לִילִים: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי הוליד רוחין ושידין ולילין (ערוב' יח:).  וזו (הכת) שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים  ולילין (סנה' קט.). — ובסהמ"א: וינחשו העם בכשפיה ויתברכו בה ותהי להם המלכה יאניה ללילית (יוסיפון א ג).  וכשברא הקב"ה אדם הראשון יחיד אמר לא טוב היות האדם לבדו ברא לו אשה מן האדמה כמוהו וקראה לילית מיד התחילו מתגרין זה בזה אמרה היא איני שוכבת למטה והוא אומר איני שוכב למטה אלא למעלה שאת ראויה למטה ואני למעלה א"ל שנינו שוין לפי ששנינו מאדמה ולא היו שומעין זל"ז כיון שראתה לילית אמרה שם המפורש ופרחה באויר העולם2 (א"ב של ב"ס ת).  וכן הלילית שאוכלת בשר האדם ושותה דמו מחמת תחבולות מעשה שמנים ומשיחות שיש להן ונמשחות ומעופפות כעופות לעיני בני האדם (ר"י הדסי, האשכל ס).  גם לילית אם השדים והרוחות הנזכרה בכמה מקומות בתלמוד ומדרשות (האמונ' לרש"ט פלקיירא ה ב).  והנה הקליפה הקשה היא לילית  והוא תמיד בסדין המטה של איש ואשה המזדווגים לקחת ניצוצי טפות הזרע ההולכים לאבדון וכו' ויש לחש לזה לגרש הלילית מהמטה ולהוציא נשמות קדושות (עמה"מ, תיקו' התשו' יא).  מפני שלילית יש לה שליטה בילדים שיוצאים מהבועל לאור הנר או עם אשתו ערומה או בזמן שאסור לבעול כל אותם הילדים שיוצאים מאלו הנזכרים יש יכולת ללילית להרגם בכל זמן שהיא רוצה מפני שנמסרו בידה וזהו סוד ששוחקים הילדים כשהם קטנים מלילית ששוחקת עמהם ובזמן שהילד הוא קטן וישן או בליל ראשי חדשים שאז שוחקת לילית עמהם אז טוב לאביו או לאמו וכו' להכות בחוטמו באצבע וכו' והוא טוב מאד מפני שביד לילית להרגם כרצונה (שם, רישא דז"א יא).  ויש להלילית הזאת ארבע  עשרה עתים רעים ושמות רעים (שם ל).  כי לילית הרשעה כשראתה גודל קלקולו נתגברה בקליפותיה והיתה באה בעל כרחו של אדם ומתחממת ממנו ומולידה ממנו כמה שדין (שם מט).  האחד הוא אשמדאי מלך השדים והנקיבה המיוחדת לנקודה זו שמה לילית הזקנה ואשמדאי זה הממונה תחתיו משתמש גם כן ברוח אחרת ושמה לילית זעירתא כראשונה אלא שהראשונה נקראת זקנה וזו נקראת זעירתא (שם עולם הבריא' ג).  בהיותם עתידים היהודים לכמה מיני הזיות בנקודות ובאותיות בלילית הבחורה והזקנה ובאשמדאי ובמחלת אחות נביות (אגר' אחוז, ר"י דלמדיגו).  והנה העבירות נעשות על ידי פתויי סמאל ולילית אלא שסמאל היותר רוחני הוא מבלבל השכל וגורם שיאמין האדם שאין בזה חטא וכיוצא באופן שאינו מאמין בתורת ה' ובחכמיה  ולילית שאינה כל כך רוחנית היא מפתה האדם אל המעשה   (אמונ' חכמים כד).  לחש הוא על לילית הרשעה לדחותה מן המטה בשעת הזיווג עם אשתו כי תמיד היא מבקשת להמצא שם בשעת הזיווג כדי שיהיה לה אחיזה בולד המתהוה ע"י הזיווג ההוא (דרך אמת על הזהר, ויקר').  וכל השדין ורוחין ולילין שנבראו בערב שבת בין השמשות היו מן הטפין של אדם הראשון ששמש בימי החול וכו' ואותה הכתה הנקראת לילין הם מלאים שערות מראשם ועד רגליהם (עמה"מ, רישא דז"א ל).  המנובלים שכל חבוריהם מלאים שדים ולילים (אילם, כתב ג' לזרח). — ואמר המשורר: תארך כשעיר עזאזל ואיך נמלטת מארץ גזרה, כאלו הזמן חשק בלילית ומאהבה שלחך לה תשורה (ר"י חריזי, תחכמ' ו). — ואמר המליץ: אשמדאי וסיעתו ארי נוהם ודוב שוקק לביא וליש מהם ובר גוריון, ושם אשתו לילית, תהפך ידה זוטו של ים והשלולית, בת מטרד בן טמיון, ושם שני בניו מחלון וכליון (ר' קלוני', אבן בחן סב:).  — ומ"ר °לִילִיּוֹת: אילן היה נמצא עליו כטיפי שעוה וכו' ורצה אחד לקוץ האילן אמר לו החכם הזהר שלא תמית את נפשך וכו' כי ליליות מתוודעות שם עליו (ספ' חסידי' תתתרסב). — ב) °שֵׁם עוף מה3, ואמר המשורר: וקול זמיר לילית קאת מדבר וינשופים, פה יתנו קולם והעורב עם כוס וקפוד ועטלפים (רע"פ, מתק שפתים 75).