לִיף

° 1, ש"ז, מ"ר לִיפִים, לִיפוֹת, — פתילים דקים, בפרט בבשר אברי בע"ח וכדומה, Faser; fibre: והמושך (הכח המושך ביחס להמזון) נברא למשוך המזון המועיל ויפעל זה בליפי האבר אשר הם בו הולכים בארך והמחזיק נברא להחזיק המזון המועיל וכו' וזה יעשה בליף ההולך באלכסון (קאנון א א ו ג).  וגגה הפנימי (של האזן) מוצע בליפים לובשים ליפי העצב השומע (שם ג ד א).  העצב והמיתר והקשור וכו' והם נעדרי הדם וכשתתיכם ימחו וישובו פתילים וליפים הולכים באורך לבד מה שיהיה מהקשורים קשה מאד שהוא אי אפשר שימוחו ויתך עד שישוב ליפים ופתילים (פרקי משה א).  אומר גלינוס שהוא מושך בליף ההולך באורך וכו' והליף ההולך באורך הוא עוזר המשיכה (נשמט המראה מקום). — ומ"ר °לִיפוֹת: וע"כ חשב הבורא בחכמתו להועילו עובי ומתיחה וימתח הגשם המחבר ממנו ומהקשרים ליפות וכו' ואעפ"י שהליפות יבואו מארבע מקומות וכו' וכשיתקבצו הליפות מאלה מציק הפה ובולט אותו לחוץ (קאנון א א ב א).  והתועלת בבריאת העצם הזה (בהגרון) שהוא הצמחה וסמיכה יצמחו ממנו ליפות עצלי הגרון (שם שם יא).  והעצל המחושב על אחד ארוג מליפות באלכסון (שם יו). 



1 כבר הביא ר"ח מלה זו מתוך הלשון הערב' לתרגם בה סיב: ויש שפירשוהו נבארא שהוא ליף בלשון ישמעאל (ר"ח שבת צ:).

חיפוש במילון: