ב. לִיץ
1, פ"י, עתי' יָלִיץ, — א) לָץ משפט וכדומ', הטהו, קלקל אותו: עד בליעל יָלִיץ2 משפט ופי רשעים יבלע און משלי יט כח. — ב) לָץ אנשים, הרחיקם זה מזה, עשה ביניהם פרוד, מחלקת וכדומ': אולים יָלִיץ3 אשם ובין ישרים רצון שם יד ט.
1 עי' הערה לקמן.
2 פרשו הקדמונ' במשמ' לוץ, אך המליצה דחוקה ואינה טבעית, ולכן יותר נראה לפרש לפי הענין. וכן בערבי' ליצ ليص משמש במשמ' זו: לאצ יליצ ליצא חאד ואלשי אזאע'ה או חרכה לינתזע'ה, ע"כ, — ובעבר': ליצ התרחק ונטה מן, ולאץ את הדבר הסירו ממקומו או הגיעהו כדי שיעתק ממקומו.
3 גם יליץ זה פרשו הקדמונ' במשמ' לוץ, וגם כאן אין המליצה טבעית, ולכן נראה גם כאן לפרש לפי הענין ולפי ההקבלה הנגדית של הסוגר. ושמוש הפעל בלשון הערב', במשמ' התרחק מדבר, מסיע לפרוש זה.