*1, ש"נ, מ"ר לַמְדִים, —  א) שֵׁם האות ל:  צריך לכתוב הא (של המלה הליי') למטה מארכובתו של למד (ירוש' מגי' א עא ג).  לאלהים מוחק את למד ליי' מוחק את למד כתב יוד הא מארבע אותיות אלף למד מאלהים אינו נמחק (שם שם ד).  כל דבר שהוא צריך למד מתחילתו ולא ניתן לו ניתן לו הא בסופו כגון לחוץ חוצה (שם יבמ' א ג.).  אמר רבי כל המנחש לו נחש שנאמר כי לא נחש ביעקב והא בלמד אלף כתוב (נדר' לב.).  אלף יוד ויו נקוד למד אינו נקוד (מד"ר בראש' מח).  מטרונת אחת שאלה את ר' יוסי אמרת לו מה ראה למד להיות גבוה מכל האותיות אמר לה מפני שהוא כרוז2 ודרכו של כרוז להיות עומד במקום גבוה ומכריז (פסיק' רבתי כב).  למד אל תקרי למד אל ל"ב מבי"ן דע"ת מלמד ששקול הלב כנגד כל האברים (מדר' א"ב דר"ע ל). —   ואמר המליץ:  לשדי שת כשוד, והלמד בו יסוד, כמו למד למוד (דונש, לדורש החכמות).  ולמד יעשה גוים גלוים, והוא נותן לכל חיים חליים (ר"ש שרביט הזהב, מריבה נהיתה). —  ואמר הפיטן:  למד לב אדם שקול ככל האברים, בעין ואזן ודבור וברב שאר דברים, ובו סמוכה ותלויה יראת משפיל ומרים (בנימ' בר זרח, אהלל בצלצלי שמע). —  ומ"ר:  ומן הזריזות בכתיבה שאם יתקבצו למדין או נונין או קופין או כפין בשטה אחת שלא תהיה אחת קצרה מחברתה ולא ארוכה מחברתה וכבר ראית ספרים בכתב ידי ושמירתי בענין זה (צַואת ר"י אבן תבון).  שלא לתת מקף בין שני הלמדין (של על-לבבך) כאשר הוא אלא אעפ"י שקוראים במקף יתן ריוח והבדל בינהם בלשון שידמה כי שני למדין קרא (רד"ק, מכלול, שדה"פ).  ב) בהשאלה בדקדוק, °שֵׁם לאות השלישית של כל שרש, כמו בשרש למד האות ד היא לַמֶד שלו:  התבונן ואל תתעלם מן המעשים המסוכנות בפה ובעין ובלמד שלהן ועָרכה לפי ערכה ואופניה ודרכה (תשו' דונש על רסע"ג, סי' לו).  כי הפועל אשר במקום הפא ממנו אות נסתרת תהפך בו לעין או ללמד וכו' והפועל אשר במקום הלמד ממנו אות נסתרת תהפך בו לפא או לעין וכו' ומזאת נלמד לכל הפעלים כשיחסרו או פא או עין או למד למלאת חסרונם ולהשלימם (ספ' דקדוק לר"י חיוג א, תרג' ר"מ ג'יקטיליה).  וייחדתי המאמר הזה השלישי בפעלים הנחי הלמד והנסתריה וכו' הפעלים אשר הלמד בהם אות נחה נסתרת (שם ג).  עד אנה תוגיון נפשי הוו שאחר התיו פא הפעל והגמל עין הפעל והיוד הלמד וכו' וכבר נאמר השם מן הוגה ה' יגון היוד פא הפעל והגימל עין שלו והלמד נופלת והוו והנון נוספות (שם).  כאשר תרצה לקצור מלשון פעל כמו בנינים ותהיינה אותיות כלם שרשיות תשים לעומת האות הראשונה מן הבנין ההוא פא ושים עין לעומת אות השנית ושים למד לעומת אות השלישית וכו' ותקרא השלישית למד שלו מפני שהיא נכח למד פעל (ריב"ג, הרקמה, שער יא).  וזה יורה על ששני הפנים נכונים בכל פעלי שלישי אשר עינו ולמדו נמלטות מאותיות הגרון וכו' אבל מה שעינו או למדו מהדמיון הזה אות גרונית לא יהיה עתידו כי אם יפעל בלא ואו (שם יד).  כי לא ימצא בשמות ולא בפעלים מה שעינו ואו והלמד שלו גם כן ואו (הוא, הקד' השרשים).  כי אקצב להם דמיון מן הפועל ואשים לעמת המלה הדמיון ההוא ואומר אות פלוני' היא פא המלה הזאת ואות פלוני' היא עינה ואות פלוני' היא למדה (שם).  ואלה הם נחי הקצוות שפאיהם אלף ולמדיהם הא (רד"ק, מכלול, שדה"פ). —  למד הפעל:  שין שמר ואלף אמר נקראת פא הפעל כי היא למול פא פעל ומם שמר ואמר עין הפועל כי היא לעומת עין פעל וריש שמר ואמר למד הפועל כי היא כנגד למד פעל (ספ' דקדוק לר"י חיוג א).  ראה ההא היא למד הפעל וכו' ויבן שם מזבח עקרו להיות ויבנה שהוא מן בנה בניתי והפילו למד הפעל (שם ג).  פעמים רבות תשמעני שאומר פא הפועל ועין הפועל ולמד הפועל (ריב"ג, הקדמ' השרשים). —  מְסֻכַּן הַלַּמֶד, תסתכן הלמד, שרש שהלמד שלו היא אחת מאותיות אהוי:  והחריב בפירוש מלה זו כל פעל מסתכן הלמד בלווי וכו' כמו אילו מן המעשים המסוכנין הלמד שלהן (דונש על רסע"ג, סי' נו), ועי' סכן. —  °עלוּל הלמד, במשמ' זו:  ודע כי מכלל מה שהזכרתי במלות השלישיות השלמות מלות הן שוות בדבור עם המלות העלולות העין והמלות העלולות הלמד וכו' כי המלות האל הן שוות עם זדון וכו' וחרון העלולות הלמד (הקדמ' השרש' לריב"ג). —  מחסרי הַלַּמֶד, שהאות השרשית האחרונה חסרה:  ומה שיהי'' מן הפעלים העתידים המחסרי הלמדין אשר על דמיון ויפן (הרקמה, שער יה).