1, – קל לא נמצא.
– נִפע', נִתָּעוּ, נִתַּע, נִתַּעְתִּי2, – נִתָּעָה הַשֵׁן, נתרכבה עליה שן אחרת, יתרה, נהיתה מרכבה, ובהשאלה, גדולה, עזה, חזקה: שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נִתָּעוּ3 ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו (איוב ד י-יא).
1 אין החדשים מודים בפעל זה, ועי' הערה לקמן.
2 רד"ק (מכלול, שדה"פ).
3 נתקשו הקדמונים והחדשים בפרוש פעל זה ולא מצאו דבר מתישב היטב על מליצת הכתוב. רובם פרשו במשמ' שבירה ונתיצה, אבל אין זה מקביל היטב לתחלת הכתוב. והיותר נכונה היא סברתו של ריב"ג ששׂם נתעו מן לתע, אמר וז"ל: ומג הד'א קיל ושני כפירים נתעו אצלה נלתעו פאבדלוא אללאמ בנונ ואדע'מוה וג'אהז אנ תכונ אללאמ נפשהא אדע'מת דונ אנ תבדל באלנונ באנדע'אמ לאמ לקח פי יקח פי מקח שחד ואמא תפשיר אללפט'ה פאנה קיל פיהא תגיב פיהמ ויחתמל ענדי איצ'א וג'הא אה'ר מנ אלתפשיר והו אנ יכונ וצפא ללכפירים עלי מעני אנהא ד'ואת אניאב ואלמראד בד'לכ אנהא צ'ואר ולישת צע'ארא צעאפא, ע"כ, – ובעבר': ומזה נאמר ושני כפירים נתעו העקר נלתעו והמירו הלמד בנון והבליעוה ואפשר שתהיה הלמד עצמה נבלעת בלתי מומרת בנון כהבלע למד לקח בויקח ובמקח שחד ופרוש המלה שהם בעלי השנים ואפשר אצלי עוד פנים אחרים מהפרוש והוא שיהיה תאר לכפירים והכונה שהם בעלי השנים והחפץ בו שהם יכולים לטרוף ואינם קטנים חלשים. זוהי כונת הכתוב בכלל, אפס שבעצם פרוש הפע' נתעו לא ירד ריב"ג לעמקו של דבר, והוא, כי השרש לתע בעבר' הוא השרש ת'על ثعل בערב', שעקר שמושו הוא בענין צמיחת שן בדחק אצל שן או התרכבות שן על שן: זיאדה שנ או דח'ול שנ תחת אח'רי וכו' ירכב בעצ'ה בעצ'א (לשאן אלערב), ובעבר': הוא תוספת שן או כניסת שן תחת אחר וכו' ירכב קצתן על קצתן, ואמר המשורר: לא חול פי עינה ולא קבל ולא שע'א פי פמה ולא תע'ל פהו נקי כאלחשאמ קד צקל, – ובעבר': לא שוץ בעינו ולא פזילות ולא שנים עקומות בפיו ולא מורכבות, והוא נקי כחרב ממרטה. ואפשר שמזה גם השם מלתעות וגם מתלעות, והכונה שנים רחבות, גדולות, כאלו הרכבו משתים. ועי' עוד ערך מלתע.