1, ש"נ, מ"ר מַלְתָּעוֹת, סמי' מַלְתְּעוֹת, — השִּׁנַּיִם הגסות שבפה, הניבים: אלהים הרס שנימו בפימו מַלְתְּעוֹת כפירים נתץ יי' (תהל' נח ז). — והשתמשו בו במשמ' זו בסהמ"א: לא יצטרכו (בע"ח) להכין להם כלי מלחמה להלחם באויביהם כי כלי מלחמתם הם נוצרים עמהם בטבע כקרנים לשור  והמלתעות לחזיר והקוצים לקפוד והמגן לחומט ודומיהן (ר"י אלבו, העקר' ג א). — ואמר המשורר: אך נבלנו תלוי דומם אל ערבי נחל, ובת עבר תאנק דם בין מלתעות כל שחל (יל"ג, מלחמ' דוד בפלשת' א). — ובהשאלה במליצה, °מַלְתְּעוֹת ימים, כח רעות של הזמן: בשמו נשבר מלתעות ימים ובו נעוז בצאתנו ויום בואנו (רמב"ע, על אף). — ויש מי שהשתמשו בו במשמ' הלחי שהשִנּים ישׁבות בה, Maxilla2: יש מהבע"ח שיש להם כל מיני השנים הנזכרים במלתעה העליונה ובתחתונה כמו האדם וכו' ובע"ח מיוחדים שיש להם שלש שורות של שנים בשתי המלתעות תחתונה ועליונה וכו' אך כל מין מהבע"ח שיש להם שתי קרנים יחסרו בהם קצת מהשנים במלתעה העליונה והתחתונה וכו' המין השני מהשנים הנקראים כלביים גם במלתעה העליונה אין להם השנים החותכים (אברהם הרופא, שלטי הגבורים נא). — ועי' שֵׁן.