*1, פ"י, — לָתַת חטים, הרטיב אותם במים לפני הטחינה כדי שיהיו יתר נוח לטחון2: חרש שוטה וקטן שהעלו פירותיהן לגג ללותתן בטל (תוספתא מכשיר' ג ב). המוליך חטים לטחון ולא לתתן ועשאן מורסן וסובין (שם ב"ק י ט). וכולן רשאין כהנים לשנות באכילתן מנחות ללותתן ולהוציא שמנן ולתת לתוכן תבלי חולין (שם זבח' י ז). כאן בלותת כאן בשאינו לותת (ירוש' שבי' ה לו.). נחתום שעושה בטומאה וכו' לא לותתין ולא טוחנין ולא בוללין עמו (שם ע"ז ד מד:). חטין של מנחות אין לותתין אותן (פסח' לו.). מנחת העומר לותתין אותה וצוברין אותה ציבור (שם). אין לותתין שעורין בפסח ואם לתת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות (שם מ.). חיטין של מנחות אין לותתין אותם וכו' אמר רבא מצוה ללתות (שם). מותר ללתות חיטין בפסח (סנה' ה:). — ופָעו', °לְתוּת, לְתוּתָה: נתנו בהם (בריחים) תבואה לתותה לסלת (שו"ע או"ח תנג ח).
— פִע', °לִתֵּת, מְלַתֵּת, — כמו הקל: שמלתתין אותן (את החטים במים) שהקליפה שעל החיטין קולפין ומן הגרעינין גופה בלא הקליפה עושה ממנו סולת (רגמ"ה ב"ב צג:).
1 עי' הערה להשרש.
2 פרשו ר"ח (פסח' מ.) והערוך (ערך לתת) במשמ' שרייה.