מָאַד
1°, — קל לא נהוג.
— הִפע', °הִמְאִיד, יַמְאִיד, — א) פ"י, הִמְאִיד את פלוני, אמר עליו מאד מאד, בתהלה ותשבחות וכדומ': כי מחנות מעופפים במהללם ימאידוך, כי נשואי נשרים בנואמם ינגידוך (יוצ' יוה"כ, כי אדוקי). — ב) פ"ע, °היה מאד, היה תדיר: כי המקרה לא יתמיד ולא ימאיד ולא יסודר (רשב"צ דוראן, תפאר' ישראל א).
1 פעל נגזר מן מְאֹד.