°, ת"ז, מ"ר מְאֹדִיִּים, מְאֹדִיּוֹת, —  של מְאֹד, ובפרט במשמ' תדיר, שנעשה וחוזר ונעשה לפעמים קרובות:  אבל תחילת עשיית הדברים שם בטבע שיעשה בהם כל מה שיעשה הן יהיה הדבר שיעשה מאדי והוא הדבר הטבעי או יהיה חדוש לעתים רחוקים והוא המופת (תרג' פי' אבות להרמב"ם ה).  שבכלל הנמצאות הטוב הוא מאודיי וגובר בהם (העקרים ב כ).  והקדים לזכור הרע הנופל מצד מלחמה להיות יותר מאדיי לפי שהתחלתו הבחירה המכוונת אל זה התכלית (רלב"ג איוב א).  כי מה שיגיע מהטובות בזה האופן לא ישאר כי אם זמן מועט ולא יהיה מאדיי ר"ל שלא יתכן שיגיע בזה האופן טובות רבות לרשע (שם יא).  הנה תהיה הגעתו אל השלמות המכוון בזאת ההוייה במקרה וזה דבר בלתי אפשר בזאת ההוייה המאדיית (הוא, מלחמ' ה' א ו).  שאין זאת ההודעה ממין החלומות הצודקות כי הם מעטיים וזאת ההודעה מאדיית (שם ב ז).  ואנחנו הנה כונתינו שנדבר מאלו המינים בחמרים ההכרחיים והאפשרי והמאודי (כל מלאכ' ההגיון יה:).  ואולם מה שהיה מהם בחמר האפשרי המאודי כדמיון אמרנו פלוני יקבץ האנשים ויכין החרבות והסיף ויבצר חומות ארצו (שם סג:).  הכרחית או אפשריית או אפשריית מאודיית (שם יו:).  שהטוב בנמצאות הוא המאודיי והנמשך לא הרע ואם יש בהם רע איננו מאודיי למה שאיננו מכוון בעצם רק במקרה (נוה שלום ג א).  שזהו הטוב המאודיי האלהי ושאר פועלי הטוב אינם מאודיים (שם ה ז).  שיהיו הצלחותיך מסודרות מפאת ההשגחה האלהית ולכן תהיינה מאודיות ובהתמדה וכו' משאר הדברים המאודיים (שם ח יא).  שהדבר כלו בטבע ושיחלק למאדיי ומעטיי ושהגרת המים ודבקותם הוא טבעם המאדיי וקריעתן הוא טבען המעטיי (רי"א, נחל' אבות ה).  כי הדברים המקריים הם מעטים ואלה הדברים הם רבים מאדיים (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד).