*, — א) ת"ז, שטר מְאוֹחָר, שנכתב בו זמן המעשה אחרי הזמן האמתי: פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול שטרי חוב המוקדמים פסולים והמאוחרין כשרים (שבי' י ה), ועי' שטר. — ב) ש"ז, מה שהוא אחורי דבר: ההצטיירות בפני המוח והיצרי באמצעותו והזכרון במאוחרו והמחשבי בכללו (כוזרי ה יב). כי הזכרון במאוחר המוח וכח המדמה במוקדם המוח (אגר' ר"א בן הרמב"ם, כרם חמד ה). והסוס אעפ"י שאינו נצב הקומה מזגו יותר חם משאר בעל ארבע ולפיכך מוקדמו גבוה ממאוחרו (מדר' החכמה לר"י הכהן, שער בבע"ח). מקצת בעל ארבע יש לו חמשה אצבעות במוקדמיו וארבע במאוחריו (שם). — ג) ביחס להזמן, מה שהוא אחרי דבר: כי אנחנו נתחיל מן המאוחר ונלך ממנו אל הקודם (רלב"ג איוב יט). שהדרכים אשר בהם תגיע הידיעה בדברים המדעיים הם שנים הדרך האחד הוא מן המאוחר אל הקודם ומהמסובב אל סבתו והדרך השני הוא מהסבה אל המסובב ומהקודם אל המאוחר (רי"א, מ"א ג).