*, מיאון, ש"ז, מ"ר מֵאוּנִים, —  שה"פ מן מֵאֵן, בפרט מֵאוּן של אשה, שנשאת לבעל בקטנותה על דעת אבותיה ואח"כ כשגדלה יכולה היא למאן, לומר אינני רוצה בבעלי זה ואינה צריכה הימנו גט: זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו (יבמ' יג ד). כל מקום שיש מיאון אין חליצה וכל מקום שיש חליצה אין מיאון (חול' א ז). מצא אגרות שום אגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין (ב"מ א ח). החליצה והמאונין (נעשות) בשלשה (דיינים) נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה (סנה' א ג). כיצד מיאון אי איפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקידושין שקידשוני אימא או אחי וכו' אורחין מסובין בפניו ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה (תוספתא יבמ' יג א). עברה ומיאנה מן הנישואין על דברי ב"ש מיאוניה מיאונין (ירוש' שם יג יג ג). אפילו לא נכנסה אלא ליטול חפץ מן החנווני ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי אין מיאון  גדול מזה (שם). ברח מן שלש והידבק בשלש הידבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום וברח מן המיאונין ומלהיות בעל פקדון (שם). עד שתגדיל ותאמר רוצה אני במיאונים הראשונים (בבלי שם קז:).