1, — מלה, במשמע' דבר מה, יהי מה, יֶהי, etwas; quelque chose; any thing : ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך היכל אוכל דבר מְאוּמָה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר במד' כב לח.  כי תשה ברעך משאת מְאוּמָה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו דבר' כד י.  ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מְאוּמָה ש"ב יג ב.  חי יי' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מְאוּמָה2מ"ב ה כ.  — ובתו"מ וסהמ"א: טול מעות ועלה לנס הזה וקח לנו משם מאומה מד"ר דבר' ב.  אמר ליצחק בני רואה אתה מאומה על ההר אמר לו רואה אני על ההר ענן אחד קשור עליו ושאל לנערים ואמר להם רואים אתם מאומה אמרו לו לאו פסיק' רבתי מ.  אך יש צד שהוא ראוי לתת לו בדין מאומה ממה שהניח ראובן תשו' הגא', הרכבי תקן.  כי כאשר אנחנו רואים ממעשי בנין בני אדם הקדמונים מאומה נתמה על יכלתם לעשות כמוהו חו"ה, הבחינה ה.  וכשהוא רואה שאתה מסכים לעשות מאומה ממעשה העבודה יגדיל עליך ענינו ויפחידך ממנו שם, יחוד המעשה ה. — וכל מְאוּמָה במשמ' זו: וישבע דוד לאמר כי יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מְאוּמָה  ש"ב ג לה. — והשתמשו בה גם כמו בהשם דָבָר: ויש מקומות שכל מאומה שהוא שוה עשרה כותביו אותו ט"ו רה"ג, נוס' כתובת אשה. — ועם שלילה, במשמ' לא שום דבר, nichts; rien; nothing : ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מְאוּמָה בראש' כב יב.  ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מְאוּמָה אם תעשה לי הדבר הזה שם ל לא.  ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מְאוּמָה כי אם הלחם אשר הוא אוכל שם לט ו.  איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מְאוּמָה כי אם אותך שם ט.  כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מְאוּמָה כי שמו אתי בבור שם מ טו.  ולא ידבק בידך מְאוּמָה מן החרם דבר' יג יח.  ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מְאוּמָה ש"א יב ד.  ויאמר אליהם עד יי' בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מְאוּמָה שם ה.  ולא דבר שאול מְאוּמָה ביום ההוא שם כ כו.  והנער לא ידע מְאוּמָה אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר שם לט.  ויאמר אלי איש אל ידע מְאוּמָה את הדבר אשר אנכי שלחך שם כא ג.  לא הכלמנום ולא נפקד להם מְאוּמָה כל ימי היותם בכרמל שם כה ז.  ויאמר אכיש אל שרי פלשתים הלוא זה עבד שאול מלך ישראל אשר היה אתי זה ימים או זה שנים ולא מצאתי בו מְאוּמָה מיום נפלו עד היום הזה שם כט ג.  הבט דרך ים ויעל ויבט ויאמר אין מְאוּמָה מ"א יח מג.  ומן העם  הדלים אשר אין להם מְאוּמָה השאיר נבוזראדן רב טבחים בארץ יהודה ירמ' לט י.  ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מְאוּמָה קהל' ה יג.  גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מְאוּמָה שם ז יד.  כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מְאוּמָה שם ט ה. — ועם כָּל: אין שר בית הסהר ראה את כל מְאוּמָה בידו בראש' לט כג. — ולפני השלילה: ותצלח עליו רוח יי' וישסעהו כשסע הגדי וּמְאוּמָה אין בידו שפט' יד ו.  כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא וּמְאוּמָה לא ישא בעמלו שילך בידו קהל' ה יד. — ולפני שֵׁם: קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מְאוּמָה רע כי אם כאשר ידבר אליך כן עשה עמו ירמ' לט יב. — לִמְאוּמָה: כסף לא נחשב בימי שלמה לִמְאוּמָה מ"א י כא. — ובמדרש: ר"א בר כהנא אמר כעצם הזה של מוח משעה שאתה מנפצו עוד אינו יפה למאומה ר' חלבו אמר כחותל הזה של תמרה שאתה מנערו אינו יפה למאומה פסיק' דר"כ, שובה. — והשתמשו בה במשמ' °מעט: ואם את שבעך תקל מאומה, אזי תיטב לעיניך תנומה רה"ג, ירא האל.