1, ש"נ, מְבוּכָתָם, — א) בלבול, שאינו יודע מה לעשות, איך להנצל, וכדומה, Verwirrung; confusion: כי יום מהומה ומבוסה וּמְבוּכָה לאדני יי' צבאות בגי חזיון (ישע' כב ה).  עתה תהיה מְבוּכָתָם (מיכ' ז ד). — ומצוי בסהמ"א: והחי יתן אל לבו צרותיו ומבוכותיו התמידיות ונפשו מרה לו (תחנה בסוף שבט יהודה, והרבה בכל הספרות. — ובעניני מחקר ודעות, במשמ' ספקות: כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת וכו' והציקוהו פשטי התורה וכו' ונשאר במבוכה ובהלה וכו' וכשנבאר לו המשל ההוא או נעורר על היותו משל ימלט וינצל מן המבוכה ההיא ולזה נקרא המאמר הזה מורה הנבוכים (פתיח' מו"נ).  ואמנם היה איוב מדמה שאלו שיחשבו הצלחות הם התכלית בבריאות והעושר והבנים וכו' ומפני זה היה במבוכות ההם ואמר המאמרים ההם (שם ג כג).  ולמה תתגרה ברעה מבוקה מבוכת חשבונות רבים להגדיל תלאות מעשים ועצבון ידים (בחינ' עולם יד).  והנה סבת היותו (איוב) נבוך זה השיעור מהמבוכה בזה הדרוש היתה חסרונו בהשגות העיוניות (רלב"ג איוב ב). — ב) כמו § מָבוֹךְ הקודם: ויועצו יחדיו לבנות להם מקדש כמו רמים וכו' למקום קבר המלכים ולארונות התנינים המתים הארמון ההוא נקרא לפנים בשם המבוכה (לבירינט) וכעת נוטש ונותץ ואין שריד ממנו כי אם גלים נצים (שבי"ע א, מצרים). — ובתוך האזן: החלון הזה הן הוא המבוא אל המבוכה (לברינט) אשר מקומה כמו כן בתוך עצם הסלע (חכמ' הנתוח, המליץ א כח).