, ש"ז, מ"ר בסמי' מַבּוּעֵי, —  המקום שמשם נבעים ויוצאים המים מהאדמה, פי המעין, Oeffnung ein. Quelle; ouverture d'une fontaine; fountain:  והיה השרב לאגם וצמאון לְמַבּוּעֵי מים (ישע' לה ז).  לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש כי מרחמם ינהגם ועל מַבּוּעֵי מים ינהלם (שם מט י).  עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על הַמַּבּוּעַ ונרץ הגלגל אל הבור (קהל' יב ו). —  ובהשאלה, *נשבר כדו על מַבּוּעוֹ של פלוני, באה עליו צרה בשביל פלוני:  (נשבר) כדו של ברוך על מבועו של ירמיה (מד"ר קהל', וישב העפר). —  ומ"ר:  מגיד הכתוב שאותו מקום (אלים) מהולל במים מכל המקומות תדע שכן שהרי היו שנים עשר מבועין ולא ספקו אלא לשבעים דקלים כיון שבאו ישראל ושרו עליהם ששים רבוא וספקו להם וכו' רבי אלעזר המודעי אומר כיון שברא הקב"ה עולמו ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטי יעקב (מכי' בשלח ד א). —  ובהשאלה, °מַבּוּעַ הנבואה, החכמה וכדומ':  מי שעובד כראוי את השם ילמדהו ה' את החכמה ויראו את מבועיה מלבו על לשונו (מבח' הפנינ', שער החכמה).  והוא נושא את התפילין  על מקום המחשבה והזכרון מהראש וכו' ותפילין של יד על מבוע הכחות ר"ל הלב (כוזרי ג יא).