מְבוּקָה

1, ש"נ, — כמו בּוּקָה, חרבן ושממה:  בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה כבד מכל כלי חמדה בוקה וּמְבוּקָה 2 ומבלקה ולב נמס ופק ברכים (נחו' ב י-יא).


1 עי' שרש בוק.

2 עי' הערה לבוקה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים