, ש"ז, —  א) מה שהאדם מְבַטֵא מפיו:  ואם היו תהיה (האשה שנדרה נדר) לאיש ונדריה עליה או מִבְטָא שפתיה אשר אסרה על נפשה וכו' והפר את נדרה אשר עליה ואת מִבְטָא שפתיה אשר אסרה על נפשה (במד' ל ז=ט). —  ובכלל, °נרדף עם דבור:  בראשית כל רעיון ואחרית כל הגיון מבורך אל עליון אלהי הרוחות, אשר חסדו הטה עלי דרי מטה ושת לפה מבטא וחכמה בטוחות (ראב"ע, חרוז בראש צחות).  תחלת מבטא שפתים וראשית הגיון תת כבוד ותהלה לאל הנכבד והנורא (תרג' ספ' דקדוק לר"י חיוג 125).  בעזרת בורא ניב שפתים אחל לחקות לשון למודים ולהורות שפת יתר מבחר כל מבטא וראש לכל אמרי שפר (שם).  נודה לצור הפר עצת בדים ואם קצרו לשוננו ומבטאנו (רמב"ע, על אף).  כי אין אדם אשר לא יחטא במפעל או במבטא (ר"י חריזי, הקד' תחכמ'). —  ואמר הפיטן:  שוינוך יי' אלוהינו תמיד לנגדנו, עבודתך לעבוד במבטא שפתנו והגיוננו, אמרינו האזינה יי' בינה הגיגנו (ר' משה, שבת הפסק' ב, את פני).  במנחת אביונך תחזה, אל תשקץ ותבזה, מבטאו אליך ישפר, רם אשכול הכופר (ר"מ ב' יצחק, מנח' יוה"כ, תמור עבודת). —  ב) °בפרט בחכמת הלשון ודקדוקה, מִבְטָא המלים, בנגוד לכתיבתן:  ולעולם לא יהיה דגש אחרי החולם רק יהיה נח נעלם והוא ואו במבטא פעם יכתב ופעם לא יכתב כי ישענו על המבטא (ראב"ע, צחות א).  ואין ספק כי שפכֻה הוא ואו במבטא כיוד ידָיו ורגלָיו שהם באלף נעלם במבטא על כן הם קמוצים כולם כי המבטא עיקר גדול (שם ג).  ובעבור כי התחלת המבטא נוע וסופו נח על כן לא יתכן להיות שם קטן משתי אותיות (הוא, ספר השם א).  הסמיכה תהיה על שני דרכים אחד מהם סמיכה במבטא והשני סמיכה בענין והסמיכה אשר תהיה בענין יאמר לה יחס וכו' אבל הסמיכה אשר במבטא בסמכך מלה אל מלה לחבר אותה אליה (הרקמה, שער יט).  יושבתי מקוננתי ביו"ד יתרה בכתב לא במבטא ונמצאת יתרה גם במבטא אהבתי לדוש (רד"ק ירמ' כב כג). —  °חכמת הַמִּבְטָא:  היודע חכמת התולדות וכלל ראיותיה וחכמת המבטא לדעת הכללים שהם שומרי החומות (ראב"ע, יסוד מורא טז).  והנה חכמי המבטא הקימו שם העצם תחת העצם כאלו הוא עומד בעצמו (הוא, ספר השם א). —  כלי הַמִּבְטָא, אברי פה האדם שדרך שם יצאו קולות הדבור:  מוצא עשרים ושתים האותיות האלה בחמשה כלי המבטא (ב"ז, מבוא תל"ע).