מֵבֶךְ
1, ש"ז, מ"ר בסמי' מִבְכֵי, — מֵבֶךְ הנהר, ראשיתו, מוצאו, Ausfluss (ein. Flusses); issue (d'une fleuve); outlet (of a river): מבכי2 נהרות חבש ותעלמה יצא אור (איוב כח יא).
1 עי' הערה לקמן.
2 נקוד מִבְּכִי, וראו בה כל הקדמונ' את המלה בֶּכִי עם מ השמוש בראשה, והתחבטו בפרוש הכתוב ולא מצאו שום דבר מתישב בדרך טבעי. והחדשים גם הם נתלבטו בפרוש כתוב זה, וכבר ראו קצתם כי אפשר שהמם היא שרשית, ועקרו מֵבֶךְ ע"מ סֵפֶר (Mons. 1896, 390), ולפי הענין, ולפי הכתוב הקודם: בצורות יארים בקע, נראה כי הכונה בהשם מבכי היא למוצא הנהרות, וכבר אמרו קצת החדשים כי מבכי הוא כמו נבכי ים. והפעל חִבֵּשׁ, שקצת החדשים הגיהו במקומו חפשׂ, אולי הוא כמו חבשׁ حبش בערב' במשמ' חפר, והכתוב הזה הוא כפל הענין במלות שונות מהכתוב שלפניו.