מִבְחָן

°, ש"ז, מ"ר מִבְחָנִים, —  כמו בחינה:  לבבי מאורעיו בזכרו ומבחניו, ודתי תלאותיו אשר זה מזומניו (רה"ג לר"א בן עטא, JQR, NS, I, 2, 23).  עד ימצא מקום אשר יגדל לילו עד היותו ששה חדשים לפי מבחן הבוחנים (רשב"ג, כתר מלכות).  וידעתי כי לטובתי נסיתני ואמונה עניתני ולהטיב לי באחריתי כי במבחן התלאות הביאותני (שם).  מבחן האדם שכלו כאשר מבחן הזהב האש (מוסרי הפלסופ' ב ג).  נטוש רע לשנים בעת מבחן כמו חומץ, מעול את נתיב אהב ויושר האמת חומץ (רמב"ע, תרשיש ו).  ידידותך חשבתיהו כמו מן בצנצנת יקר נצפן ונכמס, בחנתיהו והמבחן כשמש אשר יצא וחם עליו ונמס (ר"י חריזי, תחכמ' נ).  וזה מבחן ומצרף אל היות תורה מאת ה' מן השמים (העקרים א כא).  כי כן ראינו בדבר אליהו אחר שעשה המבחן האמתי (רד"ק הוש' ז טז).  וכל זה צריך למבחן שיודיע שעור המועיל ממנו ואם לא ישאר המבחן ההוא אז יוסיף מכאוב (מאזני צדק, אלגזלי 87). —  ומ"ר:  ודע כי המשקל הוא מהמבחנים המועילים בידיעת ענין המים (קאנון א ב ב יו). —  ובפרט מבחן התלמיד אם יודע מה שלמד, Examen:  ויגש הראשון מן התלמידים ויאמר בעת המבחן והמחקר, ייקל אדם או ייקר (ר"י חריזי, תחכמ' מד).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים