מִבְחוֹר
ש"ז, — מה שאדם בֹחֵר, ובכלל היותר טוב, d. Auserlesene; excellent: אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו מבְחוֹר ברשיו (מ"ב יט כג). והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבְחוֹר1 וכל עץ טוב תפילו (שם ג יט). — ואמר הפיטן: תקף המלך ורכב פילו הטוב והמבחור, תשועת חץ ירה בשרירו ויקוב חור (שבת ב חנכה, אודך כי).
1 יש סברים שהוא כפול משבש מן עיר מבצר.