מַבְרַחַת

*, ש"נ, — אשה שהבריחה מבעלה דבר מה מנכסיה: א"ר חנילאי בר אידי אמר שמואל מורה הוראה אני אם יבא שטר מברחת לידי אקרענו (כתוב' עט.). אמר רב נחמן חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם ואלו הן שכיב מרע עבדו אשתו ובניו מברחת וכו' דאמר מר מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה (ב"ב קנ:). הרוצה להנשא וכתבה כל נכסיה בין לבנה בין לאחר ואח"כ נשאת ונתגרשה או שמת בעלה מתנתה בטילה שזו מברחת היא ולא כתבה כל נכסיה אלא להבריח מבעלה שלא יירשנה (רמב"ם, זכייה ומתנ' ו יב). זה השטר הוא שטר מברחת וכו' כי הוא קנוניה להבריח הנכסים ולמשכנם (תשו' ר"י בן הרא"ש א).

חיפוש במילון: