מָבֹשׁ

, ש"ז, מ"ר בסמי' מְבֻשָׁיו, —  הגיד והאשכים של הזכר, Sehamteile (d. Manes); membre virile et testicules; penis a. testicles:  כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה בִּמְבֻשָׁיו וקצתה את כפה (דבר' כה יא=יב).  —  ובסהמ"א:  כי ראשית הזרע אדום הוא כדם ומרוב חום הכליות מתלבן ועובר מתוך גידיהם לגידי המבושים והערוה (ש' דונולו, חכמוני ה).  ועבדי המבושים הם כלי הזרע (מ' אלדבי, ש"א ד). —  ואמר הפיטן: סע משעיר והכמין פרוסה, עיף ויגע מבושיו לסרסה (ר"א קליר, שבת זכור, אזכיר סלה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים