מָג – מילון העברית הישנה והחדשה / אליעזר בן־יהודה

מָג

1, בצרוף עם רב, רַב־מָג, — תאר שר משרי מלכות בבל: ויבאו כל שרי מלך בבל וכו' נרגל שראצר רב־מָג וכל שארית שרי מלך בבל (ירמ' לט ג).

1 באשור' רב מֻגֻ. וי"א כי הוא הוא השם מגו שבפרסי' הישנה, כנוי לקוסם.