מָגוֹד
* 1, ש"ז, — כלי לתלות או לשטח עליו בגד וכדומ': אבידה לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד2 לצורכו אבל שוטחה לצרכה על גבי מטה ועל גבי מגוד (פסח' כו:). שתלאו (את הסמרטוט) במגוד או שהניחו לאחורי הדלת (שבת כט:). — ובמשמ' תליה, ואמר הפיטן: כורע לתלוי במגוד, יעצני בך לבגוד, לבול עץ לסגוד (אפר' ב' יצחק, שבת ד' אח"פ, אלהי בך). גם שחקתם אותו הדק ותבגדו בגוד, בתוך הריפות בעלי עד שפך דמו לאגוד, וחלקתם ובלגתם ותתלוהו במגוד, ותשלחו בכל תפוצות מחניכם הנבוכים (קינה, אבכה לקשה יום, (QGJD lll, 341).
1 עי' הערה לקמן. —
2 ר"ח לא פרש מלה זו לא כאן ולא בב"מ. הערוך: פירוש דבר שמזומן לשטוח עליו כלי כביסה. ע"כ. רש"י לעז קבילייא, שהוא cheville בצרפתית, והוא יתד. ולא נתברר מקורו. י"א שהוא מן נגד, במשמ' משיכה, והוא דחוק.