* 1, ש"ז, — כלי מכלי הגרן, כעין כף של יד באצבעות הרבה, לזרות התבואה: המעבר והמזרה והמגוב וכן מסרק של ראש שניטלה אחת משיניהן ועשאן של מתכת (כלים יג ז).
1 כך נקוד במשנ' כ"י פרמה. ובמשנ' מנקד' נדפסות מ קמוצה וגימל רפה. ובקצת נוסח' מגיב, והוא מַגֵּב. ולא נתברר מקורו ומהותו בדיוק. אמר רה"ג: פי' מגוב עור דומה ליד של בני אדם ויש לו שינים שינים כמין אצבעות והוא לנגוב בו התבואה המלוחלחת. ע"כ. והערוך, אחר שהביא דברי רה"ג אלה הביא עוד פרוש אחר: כלי שדומה ליד של אדם. ע"כ. הרמב"ם פרש: והמעבר והמזרה והמגוב ג' מיני כלי הגורן כדמיון כף האדם יבורו בו החיטים והשעורים מהתבן וכו' והיותר רב השינים מהן נקרא מגוב. וכן הר"ש ושאר המפרשים הביאו את דברי רה"ג והערוך והרמב"ם. וכבר הכרעתי, בהשייכים לערך אדמה, לפרוש השני של הערוך שהוא פרושו של הרמב"ם, אעפ"י שלא מצאתי יסוד נכון גם לפרוש זה.