מֻגְלָה

°, ש"נ, —  כמו מֹגֶל, מוגלא:  שחבורות הפצע יהיה נקיונם ומרוקם ברע כאילו תאמר שיושם בהם מה שיאכל הבשר כדי שיתגלה ויהיה שם מקום תצא המוגלה רלב"ג משלי כ ל.  אותם שיש להם כאב ראש חזק אם יצא מוגלה1 או מים או דם מהחוטם או מהאזנים או מהפה ירפא החולה פרקי אבוקרט ו י.  הנזילות היורדות אל עליוני הגוף באות לידי מוגלה1 בעשרים יום שם ז לז. לא בנקל נרקים דרך היציאה או דרך השתן אלא שתהיה המוגלה מסוגרת שם ותתעפש מעשה טוביה, בית חדש ג ז. — ובצורה ארמית מוגלא:  כל שתן אשר יהיה בו דם או מוגלא או טרי דע כי חוליו במקוות השתן אסף 133, כ"י מינכן.  המוגלא בדברי הרופאים תובן בשני ענינים האחד מהם נעשה בכל מקום והוא קבוץ המורסא לליחה והשני הוא מה שיעשה ביחוד בחליי החזה וירצה בזה מלוי החלל אשר בין החזה והריאה עם מוגלא קאנון ג י ד טו.



1 כך בכ"י בריט' מוז' Or. Qu. 517, שהוא הקדום, ובכ"י 511  Qu. מוגלא, באלף.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים