°, ש"נ, מ"ר מִגְרָעוֹת, —  חִסָּרוֹן, Mangel; défaut; defect:  כי ארור הפך ברוך וכאשר הברכה תופסת הארירה מגרעת (ראב"ע בראש' מט ז).  כי בעבורם (בעבור בעלי המסורה) עמדה תורת השם וספרי הקודש על מתכונתם בלי תוספת ומגרעת (הוא, יסוד מורא א). —  ובמשמ' מוסרית:  ולא יבקש גם כן הממון כדי להשיג היתרונות כי הן המביאות כל מגרעת (מלמד התלמיד', ואתחנן). —  ואמר הפיטן:  הטוב לשקוד עון לפקוד לבן רמה ותולעת, ומה מריו ומה עויו תנה קשיו במגרעת, ממפעל אשר פעל ברוב מעל בלי דעת (רמב"ע, מרי שגיון).