1, ש"נ, מ"ר בכנ' מֶגְְרְפֹתֵיהֶם, — דבר יכסו בו חביות היין על פיהן, Deckel; couvercle; lid: חגרו וספדו הכהנים וכו' כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך וכו' עבשו פרדות תחת מֶגְְרְפֹתֵיהֶם2 נשמו אצרות נהרסו ממגרות (יוא' א יג=יז).
1 בערב' מע'פרה مغفرة, ועי' הערה לקמן.
2 נתחבטו בכתוב זה הקדמונים והאחרונים. השבעים תרגמו פרדות פָרות ומגרפתיהם אבוסיהם. ולג' פרדות כמו השבעים ומגרפתיהם זבלם. ריב"ג פרש פרדות זרע ומגרפתיהם תלמיהם, אמר וז"ל: ומנ vד'א אלמעני תחת מגרפתיהם תחת ח'טוטהא אי (תחת) אלח'טוט אלתי יחט'חא אלזארע באלשכה בעד אלבד'ר פכאנהא ח'דוש פי אלארצ' כמא קיל נחת גדודיה והי איצ'א הד'ה אלח'טוט, ע"כ, ובעבר': ומזה הענין תחת מגרפותיהם ר"ל החרישות אשר יחרש אותם הזורע אחר אשר יפזר את הזרע כאלו הוא גודד ושורט בארץ כמו שנאמר נחת גדודיה והם גם כן החרישות האלה. רד"ק פרש פרדות כמו ריב"ג ומגרפותיהם במשמ' חתיכת עפר. ובמשמ' זו פרשו גם רוב החדשים, וקצתם בסמכם על תרגומי השבעים והולג' החליטו שהכתוב משבש והגיהו הגהות מתחלפות: עבשו פרות תחת רפתיהם וכדומה. אבל, כבר הרגישו קצת החדשים כי הלא פה מדֻבר על הארבה, ונאמר כי לפניו היתה הארץ כגן עדן, משמע שהזרע עשה פרי. ועאכו"כ שאין מקום בכתוב זה להפרות והרפתים. והנה טעותם של השבעים והולג' באה כנראה שבנוסחתם היה באמת פרות במקום פרדות, וע"ז סמכו קצת החדשים ואמרו כי במקום פָרות צריך לקרוא פוּרות, והכונה בזה להיקב, שהיקב עבש מפני שלא היה יין. ובאמת זהו הנכון לפי הענין, אלא שאין שום צרך להחליט שהכתוב משבש, ואדרבה, הנוסחה שהיתה בידי השבעים היתה משבשת והנוסחה המסורה היא היא האמתית, ואת פרושה האמתי נתן ת"י: אתמסיאו גרבי חמר תחות מגופתהון. ע"כ. אנו רואים כי יונתן פרש פרדות במשמ' חביות של יין ומגרפותיהם במשמ' מגופה. והנה אפשר לשער כי בנוסחתו היה כתוב מגופתיהם במקום מגרפתיהם ולפי זה פרש פרדות במשמ' חביות. אך אין זו אלא השערה בעולם ועדיף להניח, כי בנוסחה של יונתן היה הכתוב כמו שהוא בנוסחה המסורה, ותרגומו הוא עפ"י פרוש שהיה בקבלה אצלם בעת ההיא. וזהו באמת הפרוש המדֻיק, כי פרדה הוא באמת שם לכלי חרס לשום בו יין, ובערב' רפד رفد, אמר אלג'והרי בהצחאח: ואלרפד איצ'א אלקדח אלצ'ח'מ וכו' אלד'י יקרי פיה אלצ'יפ, ע"כ, ובעבר': אלרפד הוא הגביע הגס, שיגישו בו (המשקה) להאורח. ואמר אבן שידה בערך ח'מר (יין): ואלרפד אלקדח אבנ אלשכית חו אלקדח אלעט'ים ואנשד: רב רפד הרקתה ד'לכ אליום ע"כ, ובעבר': אלרפד הוא גביע, ואבן אלשכית אמר שהוא גביע גדול, ואמר המשורר: עסיס הרפד שפכתו אותו היום. וכן לשאן אלערב: ואלרַפד ואלרִפד ואלמִרפד ואלמַרפד אלעש אלצ'ח'מ וקיל אלקדח אלעט'ים ואלעש אלקדח אלצ'ח'מ ירוי אלת'לת'ה ואלארבעה ואלעדה והו אכבר מנ אלע'מר ואלרפד אכבר מנה ועם בעצ'הם בה אלקדח אי קדר כאנ ואלרפוד מנ אלאבל אלתי תמלוה פי חלבה ואחדה, ע"כ, ובעבר': ורפד (ר פתוחה או חריקה) ומרפד (מ חרוקה או פתוחה) הוא כוס גסה וי"א גביע גדול והעש הוא גביע ירוה שלשה וארבעה ויותר, והוא גדול מן ע'מר ורפד גדול ממנו וכללו קצתם ברפד ואמרו שהוא גביע יהי איזה גדל שיהיה, ורפוד מן הגמלים היא (נאקה) שתמלא את הרפד בחליבה אחת. וכל זה מעיד עדות שאין בה שום פקפוק כי השם רפד בערב' הוא כלי גדול ליין וגם לחלב. והיא היא המלה פרדות של יואל, בסרוס אותיות. והשם מגרפה, שתרגם אותו יונתן במגופה, כבר אמרתי כי אין שום הכרח גם כאן לאמר כי בנוסחתו היה כתוב מגופתיהם במקום מגרפתיהם, כי גם למלה מגרפה כמו שהיא יש מקור בערב', והוא השם מע'פר, מע'פרה, שהובא כבר בהערה הקודמת, אמר אלג'והרי בשם אלאצמעי: אלמע'פר זרד ינשג' מנ אלדרוע עלי קדר אלראש ילבש תחת אלקלנשוה, ע"כ, ובעבר': הע'פר הוא שרד ארוג מן שרשרות ילבשהו תחת הכובע. ובלשאן אלערב: ורבמא כאנ אלמע'פר מת'ל אלקלנשוה ע'יר אנהא ושע ילקיה אלרג'ל עלי ראשה פתבלע' אלדרע ת'מ ילבש אלביצ'ה פוקה, ואלע'פארה חרקה תלבשהא אלמראה ותע'טי ראשהא מא קבל מנא ומא דבר ע'יר ושט ראשה, ע"כ, ובעבר': עפי"ר יהיה המע'פר כמו הכובע זולתי שהוא רחב ישימהו האדם על ראשו ויגיע עד השריון וישים קובע נחשת עליו, וע'פארה היא חתיכת בגד תלבשהו האשה על ראשה ותעטה בו ראשה מפנים ומאחור ולא באמצע. — ראינו מזה, כי השם מע'פר ומע'פרה משמש בערב' במשמ' דבר שמכסים בו הראש, קצת בצורת כובע, ואפשר כי בעבר' השתמשו במלה זו, בצרוף מסורס מגרפה, לכסות כלי היין. השם מע'פרה בערב' נגזר מן השרש ע'פר שמשמש בערב' במשמ' כסוי ובמשמ' סליחת עון, ובעבר' משמש במשמ' זו השרש כפר ולא גרף. אבל אין זו קושיה, יען גם בערב' משמש השרש כפר כמו בעבר', ועלינו איפוא להניח כי בלשון השמית הקדומה שמשו שני השרשים גם כפר וגם ע'פר במשמ' אחת, ובערב' נשארו שניהם, ובעבר' נשאר השמוש מן השרש ע'פר, בצורת גרף, במשמ' כסוי לכלי. וגם בערב' יש שֵם מיוחד לכסוי כלי היין והיא כראמה حرامة, אמר אלג'והרי: ואלכראמה איצ'א טבק יוצ'ע עלי ראש אלחב, ע"כ, ובעבר': וכראמה הוא כמו"כ עגול יושם על ראש החבית. ובלשאן אלערב: ואלכראמה אלטבק אלד'י יוצ'ע עלי ראש אלחב ואלקדר, ע"כ, ובעבר': כראמה הוא העגול אשר יושם על ראש החביות והקדרות. ולא מצאתי בהמלונים הערבים מקור שם זה. פלישר בכתביו הקטנ' (Fleischer, Kl. Schr. II, I, 759) בהערותיו לדוזי אומר, כי הוא משרש כרם במשמ' כבוד, מפני שהכסוי על ראש החבית הוא כבודה. אבל זה דרוש דחוק. ואפשר כי מקור השם כראמה אינו כלל מזה השרש כרם, אלא שרש אחר ואולי נשתבש קצת בדבור. עכ"פ, גם בערב' יש לכסוי החביות שם מיוחד, וקרוב לודאי כי היה שם מיוחד לזה גם בעבר' והוא נשמר לנו אצל יואל בזו המלה מגרפתיהם.