*1, ש"נ, מ"ר מַגרֵפוֹת, —  א) כלי כעין יד שגֹרפים בה דברים, Schaufel; pelle; shovel:  נוטל אדם קורנס לפצע בו אגוזים וכו' מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות (שבת יז ב).  הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות (שבת יז ב).  נטלו את המגריפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח (שבת יז ב).  מגרפה שנטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס (שבת יז ב).  יד מגריפה של בעלי בתים (שבת יז ב).  היה סל על כתיפו ומגריפה בתוכו אמר בלבי על הסל ולא בלבי על המגרפה הסל טהור ומגריפה טמאה (שבת יז ב).  אם במגריפה של מתכת וכו' אם במגריפה של עץ (שבת יז ב).  מגריפה (אם מצא) מגבל בה את הטיט ומדיחה ומניחה במקומה (שבת יז ב).  המוצא כלי עץ משתמש בהן בשביל שלא ירקבו וכו' מגריפות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן (שבת יז ב).  התאנה זו בתחילה אורים אותה אחת אחת ואחר כך שתים שתים ואחר כך שלש שלש עד שאורים בסלים ובמגרפות (שבת יז ב).  אלו היה שם אותו ישראל הזקן הייתי נותן הסל והמגריפה על כתיפו (שבת יז ב).  נטל (פרעה) סל ומגריפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגרפה ועושה בלבנים ולא היה עושה (שבת יז ב).  במה הכהו (משה את המצרי) י"א המגריפה של טיט נטל והוציא את מוחו (שבת יז ב). —  ועי' סל. —  ב) *מין כלי נגינה של רוח, שהיה מוציא הרבה קולות2:  מיריחו היו שומעין קול המגריפה (שבת יז ב).  הגיעו בין האולם ולמזבח נטל אחד את המגרפה וזרקה בין האולם ולמזבח ואין אדם שומע קול חברו בירושלם מקול המגרפה וכו' (שבת יז ב).  אמר שמואל מגריפה היתה במקדש עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר3 (שבת יז ב). —  ואמר הפיטן:  שבת קטרת וקול מגרפה, ופרה אדומה ועגלה ערופה (שבת יז ב).  רביעי פייס ביחד נקבע, נתתים להעלות לגב המרובע, בקול מגרפה מרובים זמרים, וקולה נשמע בעיר התמרים (שבת יז ב).