מָדוֹךְ
*, ש"ז, — העלי שבו דכים את הדברים במדוכה וכדומ': בש"א תבלין נדוכין במדוך של עץ וכו' ובה"א תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ (ביצ' א ז). אין כותשין את המלח במדוך של עץ (תוספתא שבת יד טז). שהתבלין נידוכין במדוך של עץ ומלח עמהם (שם ב יז). מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה ולא מדוכה אצלן (שם ב ז). אין מוליכין תבלין ומדוך אצל מדוכה ולא מדוכה אצל תבלין ומדוך (ביצ' יא.).