1, ש"ז, מ"ר מְדוֹנִים, — מריבה, קטטה, Hader; querelle; strife: אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מָדוֹן לכל הארץ לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני (ירמ' יה י). למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב וּמָדוֹן ישא (חבק' א ג). תשימנו מָדוֹן לשכנינו ואיבינו ילעגו למו (תהל' פ ז). איש חמה יגרה מָדוֹן וארך אפים ישקיט ריב (משלי יה יח). איש תהפכות ישלח מָדוֹן  ונרגן מפריד אלוף (שם יו כח). פוטר מים ראשית מָדוֹן ולפני התגלע הריב נטוש (שם  יז יד). גרש לץ ויצא מָדוֹן וישבת דין וקלון (שם כב י). באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתק מָדוֹן (שם כו כ). רחב נפש יגרה מָדוֹן (שם כח כה). איש אף יגרה מָדוֹן ובעל חמה רב פשע (שם כט כב). — ומ"ר מְדוֹנִים: למי אוי למי אבוי למי מדונים2 למי שיח למי פצעים חנם (שם כג כט). — ואיש מדונים: פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים לחרחר ריב (שם כו כא). טוב לשבת על פנת גג מאשת מדונים ובית חבר (שם כא ט). טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדונים וכעס (שם יט). דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים נשתוה (שם כז יה). – ועי' מִדְיָן, ועי' ריב.