1, מַדֻּעַ, — מלת השאלה, תורה סבת הדבר, warum; pourquoi, wherefore: ויאמר אלהם יצחק מַדּוּעַ באתם אלי ואתם שנאתם אתי (בראש' כו כז). וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדניו לאמר מַּדּוּעַ פניכם רעים היום (שם מ ז). ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מַדּוּעַ עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים (שמות א יח). ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מַדּוּעַ מהרתן בא היום (שם ב יח). ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מַדּוּעַ אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב (שם יח יד). ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יי' וּמַדּוּעַ תתנשאו על קהל יי' (במד' טו ג). וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מַדּוּעַ נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב (יהוש' יז יד). בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מַדּוּעַ בשש רכבו לבוא מַדּוּעַ אחרו פעמי מרכבותיו (שפט' ה כח). ויאמר געל בן עבד מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו הלא בן ירבעל וזבל פקידו עבדו את אנשי חמור אבי שכם וּמַדּוּעַ נעבדנו אנחנו (שם ט כח). ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי וּמַדּוּעַ באתם אלי עתה כאשר צר לכם (שם יא ז). הנה לו עשה אבי דבר גדול או קטן ולא יגלה את אזני וּמַדּוּעַ יסתיר אבי ממני את הדבר הזה (ש"א כ ב). ויבא דוד נבה אל אחימלך הכהן ויחרד אחימלך לקראת דוד ויאמר לו מַדּוּעַ אתה לבדך ואיש אין אתך (שם כא ב). ויאמר אל אבנר מַדּוּעַ באתה אל פילגש אבי (ש"ב ג ז). ויאמר דוד אל אוריה הלוא מדרך אתה בא מַדּוּעַ לא ירדת אל ביתך (שם יא י). והיה אם תעלה חמת המלך ואמר לך מַדּוּעַ נגשתם אל העיר להלחם הלוא ידעתם את אשר ירו מעל החומה (שם כ). מַדּוּעַ בזית את דבר יי' לעשות הרע בעינו (שם יב ט). ויאמר לו מַדּוּעַ אתה ככה דל בן המלך (שם יג ד). וכי יי' אמר לו קלל את דוד ומי יאמר מַדּוּעַ עשיתה כן (שם יו י). והנה כל איש ישראל באים אל המלך ויאמרו אל המלך מַדּוּעַ גנבוך אחינו איש ישראל ויעברו את המלך ואת ביתו את הירדן (שם יט מב). ויען איש ישראל את איש יהודה ויאמר עשר ידות לי במלך וגם בדוד אני ממך וּמַדּוּעַ הקלתני ולא היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי (שם מד). ויאמר ארונה מַדּוּעַ בא אדני המלך אל עבדו ויאמר דוד לקנות מעמך את הגרן (שם כד כא). ולא עצבו אביו מימיו לאמר מַדּוּעַ ככה עשית (מ"א א ו). וישמע יואב את קול השופר ויאמר מַדּוּעַ קול הקריה הומה (שם מא). לכי ובאי אל המלך דוד ואמרת אליו הלא אתה אדני המלך נשבעת לאמתך לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על כסאי וּמַדּוּעַ מלך אדניהו (שם יג). ויאמר מַדּוּעַ אתי הלכתי אליו היום לא חדש ולא שבת (מ"ב ד כג). ויאמר חזאל מַדּוּעַ אדני בכה ויאמר כי ידעתי את אשר תעשה לבני ישראל רעה (שם ח יב). ויהוא יצא אל עבדי אדניו ויאמר לו השלום מַדּוּעַ בא המשגע הזה אליך (שם ט יא). ותפל על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו מַדּוּעַ מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה (רות ב י). מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מַדּוּעַ קויתי לעשות ענבים ויעש באשים (ישע' ה ד). הן בעונתיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם מַדּוּעַ באתי ואין איש קראתי ואין עונה (שם נ א-ב). מַדּוּעַ אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת (שם סג ב). העבד ישראל אם יליד בית הוא מַדּוּעַ היה לבז (ירמ' ב יד). המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מַדּוּעַ אמרו עמי רדנו לוא נבוא עוד אליך (שם לא). מַדּוּעַ שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת (שם ח ה). היי' אין בציון אם מלכה אין בה מַדּוּעַ הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר (שם יט). צדיק אתה יי' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מַדּוּעַ דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד (שם יב א). וכי תאמרי בלבבך מַדּוּעַ קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך (שם יג כב). המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מַדּוּעַ הכיתנו ואין לנו מרפא (שם יד יט). העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם כלי אין חפץ בו מַדּוּעַ הוטלו הוא וזרעו והשלכו על הארץ אשר לא ידעו (שם כב כח). מַדּוּעַ נבית בשם יי' לאמר כשלו יהיה הבית הזה (שם כו ט). שאלו נא וראו אם ילד זכר מַדּוּעַ ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה (שם ל ו). מַדּוּעַ אתה נבא לאמר כה אמר יי' הנני נתן את העיר הזאת ביד מלך בבל ולכדה (שם לב ג). מַדּוּעַ כתבת עליה לאמר בא יבוא מלך בבל והשחית את הארץ הזאת והשבית ממנה אדם ובהמה (שם לו כט). מַדּוּעַ ראיתי המה חתים נסוגים אחור (שם מו ה). מַדּוּעַ נסחף אביריך לא עמד כי יי' הדפו (שם יה). הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מַדּוּעַ ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב (שם מט א). הלוא אב אחד לכלנו הלא אל אחד בראנו מַדּוּעַ נבגד איש באחיו לחלל ברית אבתינו (מלא' ב י). למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע מַדּוּעַ קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק (איוב ג יא-יב). עד אנה תשימון קנצי למלין תבינו ואחר נדבר מַדּוּעַ נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם (שם יח ב-ג). ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות מַדּוּעַ רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל (שם כא ו-ז). הן זאת לא צדקת אענך כי ירבה אלוה מאנוש מַדּוּעַ אליו ריבות כי כל דבריו לא יענה (שם לג יב-יג). ויאמר לי המלך מַדּוּעַ פניך רעים ואתה אינך חולה (נחמ' ב ב). ואריבה את הסגנים ואמרה מַדּוּעַ נעזב בית האלהים (שם יג יא). ואעידה בהם ואמרה אלהם מַדּוּעַ אתם לנים נגד החומה (שם כא). ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מַדּוּעַ אתה עובר את מצות המלך (אסת' ג ג). — ועם שלילה: ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מַדּוּעַ לא יבער הסנה (שמות ג ג). ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מַדּוּעַ לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום שם ה יד. מַדּוּעַ לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני יי' (ויקר' י יז). פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת יי' יביט וּמַדּוּעַ לא יראתם לדבר בעבדי במשה (במד' יב ח). בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון שלש מאות שנה וּמַדּוּעַ לא הצלתם בעת ההיא (שפט' יא כו). ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל יהונתן בנו מַדּוּעַ לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם (ש"א כ כז). ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית וּמַדּוּעַ לא הכיתו שם ארצה (ש"ב יח יא). וּמַדּוּעַ לא שמרת את שבעת יי' ואת המצוה אשר צויתי עליך (מ"א ב מג). ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכהן ולכהנים ויאמר אלהם מַדּוּעַ אינכם מחזקים את הבית ועתה אל תקחו כסף מאת מכריכם כי לבדק הבית תתנהו (מ"ב יב ח). הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם כי מַדּוּעַ לא עלתה ארכת בת עמי (ירמ' ח כב). ואמרתם מַדֻּעַ לא נשא הבן בעון האב והבן משפט וצדקה עשה (יחזק' יח יט). האנכי לאדם שיחי ואם מַדּוּעַ לא תקצר רוחי (איוב כא ד). מַדּוּעַ משדי לא נצפנו עתים וידעו לא חזו ימיו (שם כד א). ואמר למלך המלך לעולם יחיה מַדּוּעַ לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש (נחמ' ב ג). ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מַדּוּעַ לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלם את משאת משה עבד יי' והקהל לישראל לאהל העדות (דהי"ב כד ו).
1 המדקדק הירושלמי היה הראשון אשר אמר כי מלה זו מרכבת מן מה ומן דוע, במשמ' דֵעָה. כך העיד בן בלעם: מדוע מלה מורכבת מן מה ומן דוע שהוא שם הדעה וכו' וזה שאמרתי שהוא מורכב על דעת המדקדק שהיה בבית המקדש וגם הודה לו ר' יונה נ"ע (ספ' המלות לבן בלעם). וז"ל ריב"ג: וכן מדוע אצלי מורכב מן מה אשר היא לשאלה ומן דוע ואם לא ימצא דוע, ופרושו מה דעת בכך וכך (הרקמה, שער ד). והביא דעה זו גם רד"ק: ואמרו במלת מדוע שהוא מורכב מן מה דוע ונבלעה ההא ודוע בשקל בול הרים שהוא כמו יבול ועוד נזכרנו בשרש מדע. ובזה השרש הביא המלה ולא באר מה עקר משמ' שרש מדע והביא גם הדעת שהיא מרכבה, ופרושה: כלומר מה דעה זה הדבר מה ענינו. והסכימו לזה החדשים, גזנ', אולד', בטכ', אולסה', והאחרונים שבהם. רק שנפלגו בצורת החלק השני של ההרכבה, שקצתם אמרו שהוא יָדוּע, וקצתם יְדוּע. אבל כבר העיד על זה שד"ל במכתבו בראש הרקמה, אמר וז"ל: וכל אלה דברי הבל כי אמנם שמוש מלת מדוע איננו לדעת הסבה התכליתית (causa finalis) אשר הניעה את רצון העושה (כי זה שמוש מלת למה) אבל הוא לדעת הסבה הפועלת (causa efficiens) איך היה שנהיה הדבר הזה וכו' ואין כאן מקום כלל לשאלת מה ראית או מה דעתך וכו' וסוף סוף מה היא גזרת מלת מדוע לא ידענו. ע"כ. — ומכל מקום נראה כי בעצם הדבר צדק המדקדק הירוש' כי מלה זו מרכבת מן מה ומן דוע, אלא שהמלה דוע אינה מן ידע במשמ' ידיעה כ"א מן שרש דעי دعى שנשמר בערב' במשמ' קריאה ותביעה, והשם דאעי داعى משמש גם במשמ' סבה: אלדאעי אלשׂבב, והכונה בזה היא: מה שקורא אותך ותובע אותך לעשות דבר, ויאמרו בערב' מא אלדאעי? — מה היא הסבה לדבר זה. והנה בעבר' במה שיש לנו במקרא לא ידוע שרש דעי במשמ' קריאה ותביעה, אבל כבר העירותי כמה פעמים כי אם לא מצאנו שרש מהשרשים במקרא אינו ראיה שלא היה באמת בלשון הקדומה, ואפשר כי משרש זה נגזר השם דֵע, בפסוק אשא דעי למרחוק (איוב לו ג), שכבר הרגישו קצת החדשים בדחק פרושו במשמ' ידיעה ופרשוהו קצתם במשמ' דרשה וכדומ', והיתה משמ' העקרית קריאה, וכמו מליצת אשא קולי.