ש"נ, בכנ' מְדֻשָּׁתִי, — א) מה שנִדּוֹשׁ בגרן, ובהשאלה במליצה, אֻמָּה מנֻצחה: נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ מְדֻשָּׁתִי ובן גרני (ישע' כא ט-י). — ואמר המשורר: וקרני כל מתי און יגדע ושמם כעפר ארץ מדושה (רשב"ג, הצפור), ר"ל ישימם מדושה כעפר ארץ. — ב) °כלי שידושו בו: הכמון והקצח אינם מכבידים עליהם במדושה רבה לפי שהם נחבטין בקל (רש"י ישע' כח כט).