1, ת"ז, — שיש לו מום חיצוני בגופו, העושה אותו תמוה ומוזר ומבהיל, missgestaltig; difforme, moustrueux; deformed: ותהי עוד מלחמה בגת ויהי איש מדין2 ןאצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר (ש"ב כא כ).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך הכתיב, והקרי מדוֹן, ובדהי"א כ ו כתוב במקומו איש מדּה, ופרשו רוב הקדמונ' והאחרונ' גם איש מדין או מדון כאן במשמ' זו, ר"ל איש גבה קומה, וקצתם פרשו איש מדון במשמ' א. מדון, ר"ל איש ריב ומלחמה. והנה כבר העירו קצת החדשים כי כאן אין התאר גבה קומה כ"כ במקומו, ויש לחשב כי הנוסחה איש מדה שבדה"י היא תקון של מחבר דה"י במקום המלה מדין שלא הובנה היטב בזמנו, כי המושג איש ריב אינו במקומו כאן. ולכן גזרו קצת החדשים על המלה מדין שהיא מלה מסֻפּקת. ואולם באמת הכתוב בעצמו מבאר לנו משמ' המלה מדין המום שהיה בידיו וברגליו, שמסגנון הלשון נראה שהוא כמו פרוש להתאר הקודם, והכונה בזה שהוא היה משונה הצורה מאד. והנה יש אמנם בעבר' המלה מום, אבל השם מום הוא כל לקוי באבר מאברי בע"ח גם אם אינו נותן לבעליו צורה מוזרה ותמוהה, והתאר מדין נראה שהיה מיוחד לשנוי הצורה של האבר, ובפרט מה שנותן לבעליו צורה מוזרה, קצת מבהלת. ולא מצאתי למדין במשמ' זו מקור לא בעבר' ולא בלשונות האחיות, אך הכתוב והענין מכריחים אותנו להניח כי זו מלה קדומה שיצאה אח"כ מהשמוש ונעלם מקורה.