מִדְיָן
ש"ז, מ"ר מִדְיָנִים, מִדְיְנֵי, – כמו מָדוֹן: מִדְיָנִים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד (משלי יח יח). הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מִדְיְנֵי אשה (משלי יט יג), ועי' א. מדון. — ובתלמ': שהטיל מדינים בין ישראל לעמון (הור' י:). — ואמר המליץ: והאמת יסוד שלום וכזבי בת נשיא מדין1 (רמב"ח, דרכי נעם).
1 מליצת הכתוב במשמ' נשיא הארץ מדין והשתמש המליץ בשם זה במשמ' קטטה, ור"ל כי הכזב גורם לקטטה ומריבה.