*, ש"ז, מ"ר מְדָנִים, — כמו ב. מַעֲדַן: מחצלת מאימתי מקבלת טומאה וכו' משיקשר ראשי המדנין1 שלה היו דבלולין יוצאין הימנה כל שכדרך המדנין טמאה כל שלא כדרך המדנין טהורה (תוספתא כלי' ב"מ ז יא). עשאה (את המחצלת) לשכיבה וחישב עליה לאוהלין עד שלא קצר ראשי המדנין1 טהורה משקישר ראשי המדנין טמאה וכו' (נחלקה) לרחבה ונשתיירו בה שלשה מדנין שהן ששה טפחים (שם יא יא-יב). אמר ר' אבא (אלו צריפי האורבנים) כיון שהותרו ראשי מדנים2 שלהן כשרים (סוכ' יג:).