1 כך נקוד במשנ' מנוק' כ"י פרמה, ובקטע משנ' מנק' כ"י אוקספ' מֻדָּף.  ולא נתברר מקור מלה זו.  י"א שהוא מן נדף, במשמ' דחיה, והמשמ' הג' מן נדף במשמ' ריחו נדף.  אך כל זה דחוק. —

2 ובאר רה"ג מהות כלי זה:  לוח של אבן או של עץ מביאין הציידין ומעמידין הלוח מוטה והמקום נמוך וסומכין אותו לוח בעץ ומניחין תחת הלוח מזון או פתיתים ויבא העוף כדי לאכול אותו מזון ונופל אותו מדף ונתפס העוף.  ע"כ.  וכן בערוך. —

3 פרש רה"ג:  כמין דף וקרש ולוח שהוא נתון לפני כוורת דבורים שכשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואח"כ נכנסין לכוורת.  ע"כ.  ורמב"ם:  ומדף הוא כלי פשוט משימין בו אש וגללי בקר יגרשו בו הדבורים כדי שיעופו ויוכל האדם ליקח הדבש.  ע"כ.  ולא מצאתי להכריע, רק זה ברור שדרכם היה לגרש הדבורים מן הכורת בעשן, ויש בלשון ערבי' שם מיוחד לעשן זה והוא איאמ ايام, ולא יקראו איאמ לשום עשן אחר אלא לזה, אך שֵם להכלים שעושים בו העשן אין בערבי'.  אבל לקורה שישימו לפני הכוורת לנוח עליו הדבורים לא נמצא כלל זכר בלשון ערבית, ולכן יותר נראה פרושו של הרמב"ם.