— קל לא נמצא1.

— פִע', מִהַר, מִהֲרָה, מִהַרְתָּ, מִהַרְתְּ, מִהֲרוּ, מִהַרְתֶּם, מְמַהֵר, מְמַהֲרוֹת, מַהֵר, מַהֲרָה, מֵהֲרִי, מַהֲרוּ, יְמַהֵר, תְּמַהֵר, יְמַהֲרוּ, תְּמַהֲרוּ, תְּמַהֵרְנָה, — א) פ"ע, מִהֵר לעשות, לא התמהמהּ, עשה מיד, בזמן קצר, eilen; se hâter; to hasten, — ויבא בהחלט בלי פעל אחריו: וַיְמַהֵר אברהם האהלה אל שרה (בראש' יח ו).  וַיְמַהֵר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו (שם מג ל).  ותאמרנה יש (הרואה בעיר) הנה לפניך מַהֵר עתה כי היום בא לעיר (ש"א ט יב).   מִהֲרוּ בניך מהרסיך ומחריביך ממך יצאו (ישע' מט יז).  יזכר אדיריו יכשלו בהליכותם יְמַהֲרוּ חומתה והכן הסכך (נחו' ב ו).  כְּמַהֵר צפור אל פח (משלי ז כג).  וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד מְמַהֵר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר (מלא' ג ה).  פני אריה פניהם וכצבאים על ההרים לְמַהֵר (דהי"א יב ח). — ודבר לא בע"ח: קרוב איד מואב לבוא ורעתו מִהֲרָה מאד (ירמ' מח יו). — ועם פעל באחד הזמנים אחריו: מַהֵר המלט שמה (בראש' יט כב).  מַהֲרוּ ועלו אל אבי (שם מה ט).  וּמִהַרְתֶּם והורדתם את אבי הנה (שם יג).  וַיְמַהֲרוּ ויורדו איש את אמתחתו ארצה (שם מד יא).  וַתְּמַהֵר ותרד כדה על ידה (שם כד יח). וַיְמַהֵר משה ויקד ארצה (שמות לד ח).  וַיְמַהֲרוּ העם ויעברו (יהוש' ד י).  וַיְמַהֲרוּ וישכימו ויצאו (שם ח יד).  וַיְמַהֲרוּ ויציתו את העיר באש (שם יט).  מַהֲרוּ עשו כמוני (שפט' ט מח).  וַתְּמַהֵר האשה ותרץ להגיד לאישה (שם יג י).  והאיש מִהַר ויבא ויגד לעלי (ש"א ד יד).  וַיְמַהֵר דוד וירץ המערכה (שם יז מח).  מַהֲרָה ולכה כי פשטו פלשתים על הארץ (שם כג כז).  וַתְּמַהֵר אבוגיל ותקח מאתים לחם (שם כה יח).  לולי מִהַרְתְּ ותבאתי לקראתי (שם לד).  וֵיְמַהֵר שאול ויפל מלא קומתו ארצה (שם כח כ).  קומו ונברחה וכו' פן יְמַהֵר והשגנו (ש"ב יה יד).  וַיְמַהֵר שמעי בן גרא וכו' וירד עם איש יהודה (שם יט יז).  והאנשים ינחשו וַיְמַהֲרוּ ויחלטו (מ"א כ לג).  וַיְמַהֵר ויסר את האפר מעל עיניו (שם מא).  וַיְמַהֲרוּ ויקחו איש בגדו (מ"ב ט יג).  וּתְמַהֵרְנָה ותשנה עלינו נהי (ירמ' ט יז).  מִהֲרוּ שכחו מעשיו (תהל' קו יג).  מַהֵר קח את הלבוש ואת הסוס (אסת' ו י). — ועם מקור: ויאמר יצחק אל בנו מה זה מִהַרְתָּ למצא בני (בראש' כז כ).  כי נכון הדבר מעם האלהים וּמְמַהֵר האלהים לעשתו (שם מא לב).  ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וַיְמַהֵר לעשות אתו (שם יח ז).  מדוע מִהַרְתֶּן בא היום (שמות ב יח).  ותחזק מצרים על העם לְמַהֵר לשלחם מן הארץ (שם יב לג).  קומו ונברחה וכו' מַהֲרוּ ללכת (ש"ב יה יד).  ולשון עלגים תְּמַהֵר לדבר צחות (ישע' לב ד).  מִהַר צעה להפתח (שם נא יד).  רגליהם לרע ירצו וִימַהֲרוּ לשפך דם נקי (שם נט ז). רגלים מְמַהֲרוֹת לרוץ לרעה (משלי ו יח).  ולבך אל יְמַהֵר להוציא דבר לפני האלהים (קהל' ה א). — ב) פ"י, מִהֵר את הדבר: ויאמר מַהֲרִי שלש סאים קמח סלת (בראש' יח ו).  ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד ויאמר מַהֲרָה מיכיהו בן ימלה (מ"א כב ט).  האמרים יְמַהֵר יחישה מעשהו למען נראה (ישע' ה יט).  ויאמר המלך מַהַרוּ את המן לעשות את דבר אסתר (אסת' ה ה). —  ובתו"מ כמו במקרא, במשמ' פ"ע: ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי וכו' מהרו ועשו צרכיכם במבוי (ערוב' ו ב).  מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות (שבת צז.).  אוי לו לצועק יותר מן הנצעק וכו' שממהרין לצועק יותר מן הנצעק (ב"ק צג.).

— נִפע', נִמְהָר, נִמְהָרָה, נִמְהָרִים, נִמְהֲרֵי, — איש נִמְהָר, שממהר מאד, שאינו מתכונן, überstürzt; précipité; rash: ולבב נִמְהָרִים יבין לדעת (ישע' לב ד).  ונִמְהַר הלב: אמרו לְנִמְהֲרֵי לב חזקו אל תיראו (ישע' לה ד). — ועצה נִמְהָרָה: לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נִמְהָרָה (איוב ה יג). — ובמשמ' חזק, מְמַהֵר במעשיו: כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר וְהַנִּמְהָר ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו (חבק' א ו).

— הִתפ', °הִתְמַהֵר, — כמו מִהֵר: ויביא (אלהים) מגורותם (של אנשי דור הפלגה) ויפוצו בחמם ויתמהרו העתידות (רסע"ג, הקדמ' האגרון).  לפי שביחד מתמהר יותר ומשתמר מחימוץ (מעשה הגא' כד).  מוטב ללוש ביחד להתמהר (שם לט).  כוס קטן של ברזל שתחת הציר ומוסבת הדלת עליה ומתמהרת בפתיחה וסגירה (ערוך, ערך פתה) במקור נדפס 'פתא'..  התקרבו ואל תתעכבו והתבוששו ואל תבוששו והתמהרו ואל תתמהמהו בטרם אשלח בכם שפטי הרעים (ר"י חריזי, תחכמ' לז).  רק יתחייב היותו (הרופא) בממוצע בין ההפכים לא נבהל ומתמהר לא מתעצל ומתמהמה (ר"י הישראלי, מוסר הרופא', אוצ"ט 1883). — ואמר הפיטן: יום כפור אתמהר בבקר בבקר, לדרוש מי הנוהר אורי ופעלי חוקר (ביום כפרת, מחז' רומני ליוה"כ).  וירצה ניב כמתמהר הכל המזבחה, יהיה דבר אדוני המלך למנוחה (שם).